מאת: איתן בן דוד, מזכ"ל תנועת המושבים
על אף השינויים הרבים שעברה החקלאות לאורך השנים, ניתן לומר שבשישים שנות קיום המדינה החקלאות היא האמצעי היעיל ביותר לשמירת אדמות המדינה ולשמירת הסביבה והשטחים הפתוחים. אחד מתוצרי הלוואי של השמירה על אדמות המדינה הוא השימור של האדמה כמוצר זמין לשימושי המדינה השונים. כל עוד יש למדינה עניין לשמור על אדמותיה היא חייבת לשמר את החקלאות כבסיס החומרי והרוחני להתיישבות הכפרית. לפיכך חייבת המדינה לספק לחקלאים תנאים בסיסיים לעבד את האדמה- ובראשם המים.
באופן טבעי השר העומד בראש משרד החקלאות ופיתוח הכפר מייצג את האינטרסים של החקלאים מול המדינה, אך, ולא פחות חשוב מכך, את האינטרסים של המדינה אל מול החקלאים. אי לכך זה אך טבעי שהשר שמחון יוביל את המאבק בקיצוץ במים. כפי שמר גדעון עשת טוען שאלת המחיר היא אכן השאלה המרכזית (מבלי להתייחס לאנלוגיה התמוהה והלא ראויה לעניין גלעד שליט). השר שמחון דווקא מבין היטב מהן האלטרנטיבות הקיימות – קיום ענף החקלאות תוך שמירת הצביון המושבי ואדמות המדינה או וויתור על אדמות המדינה.
פרסום
משמעות הקיצוץ של 100 מיליון קוב מים, בנוסף על שישים האחוזים שכבר קוצצו בשנת 2008 היא פגיעה חמורה בחקלאות, לרבות עקירת כ- 60 אלף דונם בעיקר ביישובי הצפון וכן השבתה של 30-50 אלף דונם חממות לגידול ירקות בנגב ובשפלה.
מתוך הבנה עמוקה של הבעיה, מחפש השר שמחון פתרונות חלופיים, מתוך הכרה בכך שאם הממשלה תפעל כראוי נוכל להגיע למצב בו לא תהיה שאיבת מים מהכנרת לצורך
השקיית גידולים חקלאיים.
משבר המים חשף את מדינת ישראל במערומיה, וטוב שכך, כנראה שטבעו של האדם לא מאפשר לו לפעול אלא כשגבו אל הקיר. הבנת הבעיה מוליכה לפתרון – הגדרת המוצר החקלאי כמוצר ציבורי המספק את הערכים המוספים הבאים:
א. שמירה על אדמות המדינה.
ב. שמירה על הצביון הכפרי.
פרסום
ג. ניקוי עודפי הקולחין העירוניים. שימוש חוזר במים במקום להזרים אותם לים או לנחלים.
ד. אספקת מזון טרי ומגוון לשוק הישראלי.
ה. תרומה למאזן התשלומים דרך ייצוא איכותי.
חשוב להדגיש שמאחורי המספרים הללו עומדים אנשים, חקלאים ובני משפחותיהם, וכן משפחות שפרנסתן על תעשיות נלוות לחקלאות. כך למשל, עקירת מטע אבוקדו מניב בן עשר שנים יכולה להביא להתמוטטות כלכלית של משק משפחתי. אותו משק הוא צרכן של מוצרים ומעסיק של ספקים. עקירת המטע תגדע את פרנסת המשפחה, אך גם תוביל לכך שנהג המשאית שמוביל את הפרי יהיה מחוסר עבודה, וגם חנות הנעליים, לשם הדוגמא, תיפגע. אי אפשר למוטט ענף שלם ולחשוב שהפגיעה תהיה נקודתית. ברור מעל לכל ספק שהפגיעה האנושה והמתמשכת בחקלאים אינה יכולה להמשך.
