200 חיפושיות מישראל נשלחו להציל את מטעי הסברס בקפריסין
לאחר שהאצברית הממאירה השמידה עד כשליש משטחי הצבר המסחריים באי, פנו הרשויות בקפריסין למומחים מישראל. הפתרון שנשלח מעבר לים: מושיות טורפות שהתבססו בישראל ומשמשות אויב טבעי של הכנימה ההרסנית
שיתוף פעולה חקלאי יוצא דופן בין ישראל לקפריסין עשוי להציל את אחד הגידולים המזוהים ביותר עם הנוף הכפרי של האי. כ־200 חיפושיות טורפות נאספו בישראל, נבדקו בתנאי מעבדה והועברו לקפריסין, במטרה להקים אוכלוסייה שתדכא באופן טבעי את האצברית הממאירה – כנימה פולשת שגרמה בשנים האחרונות להרס נרחב של צמחי צבר ומטעים מסחריים.
המהלך בוצע בשיתוף השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות וביטחון המזון בישראל, מרכז וולקני ורשויות החקלאות בקפריסין. את הפעילות המקצועית הובילו פרופ' צביקה מנדל, חוקר אמריטוס במרכז וולקני, וד"ר שחר סמרה.
על פי הדיווחים בקפריסין, סימנים ראשונים שנאספו במהלך יולי 2026 מצביעים על כך שהחיפושית הטורפת החלה להתבסס באזורי השחרור. עם זאת, הצלחת המהלך לטווח הארוך תהיה תלויה ביכולת אוכלוסיית החיפושיות להתרבות, לשרוד בתנאי האקלים המקומיים ולהתפשט אל מוקדי נגיעות נוספים ברחבי האי.
פרסום
כנימה קטנה שממיתה צמחי צבר שלמים
המזיק שמאיים על הצבר בקפריסין הוא האצברית הממאירה, Dactylopius opuntiae, כנימת מגן המתפתחת על מיני צבר מהסוג Opuntia. הכנימה נצמדת לכפות הצמח, ניזונה מרקמותיו ומתרבה במהירות.
אחד הסימנים הבולטים לנגיעות הוא הופעת שכבה לבנה וצמרית על פני כפות הצבר. מתחת לכיסוי השעוותי מתפתחות מושבות צפופות של כנימות, המחלישות את הצמח בהדרגה. בנגיעות קשה הכפות מצהיבות ומתייבשות, ולבסוף הצמח כולו עלול לקרוס ולהפוך לשלד אפור.
הכיסוי השעוותי אינו רק סימן זיהוי. הוא משמש שכבת הגנה המקשה על חדירת תכשירי הדברה. הכנימה מפרישה גם חומצה קרמינית, חומר המסייע לה להתגונן מפני חלק מאויביה הטבעיים. תכונות אלה, לצד מגבלות השימוש בחלק מחומרי ההדברה באיחוד האירופי, הופכות את ההתמודדות הכימית למורכבת ולא תמיד יעילה.
כשליש משטחי הצבר המסחריים נפגעו
האצברית זוהתה לראשונה בקפריסין בשנת 2016, באזור פמגוסטה. מאז התפשטה גם למחוזות לרנקה, ניקוסיה ולימסול, בין היתר באמצעות רוח, ציפורים והעברה של חומר צמחי נגוע.
בקפריסין קיימים לפי ההערכות כ־1,500 דונם של גידולי צבר מסחריים. כ־300 עד 450 דונם מהם כבר נפגעו או נהרסו – שיעור המגיע לכ־20%–30% משטחי הגידול. לצד המטעים המסחריים נפגעו גם משוכות צבר, צמחים בגינות וחלקות צבר בלתי מעובדות הפזורות ברחבי הכפרים והשטחים הפתוחים.
הצמחים שאינם מטופלים עלולים להפוך למאגר קבוע של כנימות, שממנו המזיק ממשיך להתפשט למטעים סמוכים. מסיבה זו, הצלחת ההדברה אינה תלויה רק בטיפול בשטח החקלאי, אלא גם באיתור ובטיפול במוקדי נגיעות לאורך דרכים, בגינות פרטיות ובשטחים נטושים.
הניסיון הישראלי שהפך לפתרון בינלאומי
גם בישראל התמודדו בעבר עם איום דומה. האצברית הממאירה זוהתה בעמק החולה בשנת 2013, לאחר שחדרה ככל הנראה מלבנון. בתוך זמן קצר היא התפשטה באזורים נרחבים בגליל ובגולן וגרמה להרס של משוכות צבר ותיקות.
החשש באותה תקופה היה כי המזיק ימשיך להתפשט ויגרום להיעלמות נרחבת של הצבר מהנוף הישראלי. חוקרי מרכז וולקני וגורמי מקצוע נוספים החלו לבחון שיטות שונות להדברה ביולוגית, ובהן איתור אויבים טבעיים מארץ מוצאה של הכנימה.
במסגרת המחקר הובאו ממקסיקו מספר אויבים טבעיים. אחד המינים שהצליח להתבסס בישראל הוא Hyperaspis trifurcata – חיפושית טורפת קטנה ממשפחת המושיתיים, הקרובה במראה למושית המוכרת לציבור.
החיפושית וזחליה ניזונים מהכנימות המתפתחות על הצבר. לאחר התבססותם בשטח הם מסוגלים לצמצם את אוכלוסיית המזיק ללא צורך בריסוסים חוזרים ונשנים. בקפריסין דווח כי חיפושית אחת עשויה לטרוף במהלך חייה אלפי דרגות צעירות של האצברית.
בישראל התבססו אוכלוסיות של המושית באזורים שונים, והפצתן באופן יזום סייעה לדיכוי התפרצויות חדשות. עם זאת, מדובר בתהליך הדרגתי: אויב טבעי אינו מעלים מיד את המזיק, אלא יוצר לאורך זמן איזון ביולוגי שמונע ממנו להגיע לרמות הגורמות לנזק חמור.
המבצע: איסוף בישראל ושחרור בקפריסין
לאחר פניית הרשויות הקפריסאיות יצאו פרופ' מנדל וד"ר סמרה לאסוף בישראל חיפושיות בוגרות מאוכלוסיות שכבר התבססו בשטח.
כ־200 חיפושיות הועברו למעבדה ועברו בדיקה שנועדה לוודא כי אינן נושאות מזיקים, טפילים או גורמים בלתי רצויים נוספים. לאחר השלמת ההליך הן הוטסו לקפריסין ושוחררו באופן מבוקר במוקדי נגיעות שנבחרו מראש.
השחרור אינו מתבצע באופן אקראי. אנשי המקצוע נדרשים לבחור צמחים שבהם קיימת אוכלוסיית כנימות המספיקה להזנת החיפושיות, אך שעדיין נמצאים במצב המאפשר את התאוששותם. יש להתחשב גם בטמפרטורה, בלחות, ברוחות, ברציפות הצמחייה ובמרחק ממוקדי צבר נוספים.
כחמישה שבועות לאחר השחרור נערכה בדיקה חוזרת, ובה נמצאו סימנים המעידים כי החיפושיות שרדו והחלו לפעול בשטח. הרשויות בקפריסין מקוות כי במהלך החודשים הבאים תיווצר אוכלוסייה מקומית יציבה, שאותה ניתן יהיה להפיץ בהמשך לאזורים נגועים נוספים.
מדוע לא להסתפק בהדברה כימית?
האצברית הממאירה היא מזיק קשה במיוחד להדברה באמצעות תכשירים כימיים. הכיסוי הלבן והשעוותי מגן על גופה ומפחית את המגע הישיר בינה לבין חומר ההדברה. בנוסף, צמחי צבר רבים גדלים בשטחים פתוחים, בשולי דרכים ובחלקות שאינן מנוהלות באופן שוטף.
טיפול כימי בכל הצמחים הנגועים ברחבי האי היה מחייב פעולות ריסוס חוזרות, כוח אדם רב ועלויות גבוהות. הוא עלול גם לפגוע בחרקים מועילים ובמערכת האקולוגית שסביב הצבר.
לעומת זאת, בהדברה ביולוגית מנסים לבסס אויב טבעי המתמקד במזיק וממשיך לפעול ולהתרבות בשטח. כאשר התהליך מצליח, הוא עשוי לספק פתרון ארוך טווח, ידידותי יותר לסביבה ובעל עלויות תחזוקה נמוכות יחסית.
עם זאת, הכנסת אויב טבעי לאזור חדש מחייבת זהירות, בדיקות סגר, הערכת סיכונים ומעקב מקצועי. החוקרים נדרשים לוודא שהמין המיובא ממוקד ככל האפשר במזיק המטרה ואינו צפוי לפגוע במינים מקומיים שאינם יעד ההדברה.
ההדברה הביולוגית אינה פועלת לבדה
גם לאחר שחרור החיפושיות נדרשים החקלאים והרשויות בקפריסין להמשיך בפעולות לצמצום הנגיעות. בין הפעולות שהומלצו:
גיזום הצמחים ושיפור חדירת האור והאוורור; הסרת כפות נגועות וקבורתן; שטיפת מושבות הכנימה בזרם מים; מניעת העברה של פירות, כפות צבר וחומר ריבוי מאזורים נגועים לאזורים נקיים; וכן מעקב קבוע אחר הופעת מוקדים חדשים.
השילוב בין פעולות סניטציה, מניעת הפצה והדברה ביולוגית הוא שיקבע אם ניתן יהיה להחזיר את המזיק לרמה נסבלת. מומחים בקפריסין מדגישים כי גם אויב טבעי יעיל יתקשה להצליח ללא טיפול במוקדי נגיעות גדולים וללא שיתוף פעולה מצד המגדלים והציבור.
הצבר: גידול חקלאי, נופי ותרבותי
הצבר אינו צמח יליד קפריסין או ישראל. מקורו במקסיקו ובאזורים נוספים ביבשת אמריקה, אך לאורך השנים הוא הפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הים־תיכוני.
פרסום
בקפריסין משמש הצבר הן לגידול מסחרי של פירות והן כגדר טבעית בין חלקות. הוא מותאם לתנאי יובש, מסוגל לגדול בקרקעות דלות ודורש כמויות מים נמוכות יחסית לגידולי פרי אחרים.
בעידן של התחממות, בצורות ותחרות גוברת על מקורות המים, גדלה ההתעניינות העולמית בצבר כגידול המתאים לחקלאות באזורים צחיחים. לכן הפגיעה בו אינה רק בעיה מקומית, אלא גם תמרור אזהרה בנוגע להתפשטות מזיקים פולשים בין מדינות ואזורי אקלים דומים.
דיפלומטיה חקלאית כחול־לבן
מעבר לחשיבות החקלאית, העברת החיפושיות לקפריסין היא דוגמה לדיפלומטיה מקצועית המבוססת על ידע, מחקר וסיוע הדדי.
לדברי פרופ' מנדל, הקפריסאים הציעו לממן את המחקר והפעילות, אך הצד הישראלי בחר להעניק את הסיוע ללא תשלום. ישראל סייעה בעבר גם למרוקו להתמודד עם אותה כנימה, לאחר שהמזיק גרם שם לנזקים נרחבים ביותר.
היכולת להעביר למדינה אחרת לא רק מוצר חקלאי, אלא מערכת ידע שלמה – החל מזיהוי המזיק, דרך בחירת האויב הטבעי ועד לשיטות הריבוי, השחרור והמעקב – ממחישה את מקומה של ישראל בתחום הגנת הצומח וההדברה הביולוגית.
המבחן האמיתי יגיע בחודשים ובשנים הקרובות
הסימנים הראשונים בקפריסין מעודדים, אך מוקדם עדיין להכריז על ניצחון. הצלחה מלאה תימדד ביכולתה של המושית להתבסס לאורך עונות השנה, לייצר דורות חדשים ולהתפשט מעבר למוקדי השחרור הראשונים.
מערכת הדברה ביולוגית מוצלחת אינה מחסלת בהכרח את המזיק לחלוטין. מטרתה היא להחזיק את אוכלוסייתו מתחת לסף שבו נגרם נזק כלכלי או סביבתי חמור.
אם אוכלוסיית החיפושיות תתבסס ותתרחב, קפריסין עשויה לזכות בכלי ארוך טווח שיגן על מטעי הצבר, יצמצם את הצורך בחומרי הדברה ויסייע לשקם את משוכות הצבר שנפגעו.
סיפורן של 200 החיפושיות שהמריאו מישראל מלמד כיצד מחקר שנולד מתוך משבר מקומי יכול להפוך, בתוך שנים אחדות, לפתרון חקלאי החוצה גבולות – ולסיוע משמעותי למדינה שכנה המתמודדת עם אותו אויב זעיר והרסני.
קרדיט למקור הידיעה:
הכתבה הוכנה על בסיס פרסומים בישראל ובקפריסין ומידע מקצועי על פעילות מרכז וולקני בתחום ההדברה הביולוגית.
