צוות חוקרים מדרום הארץ מוביל מחקר שמטרתו לבחון כיצד יכולה הבטטה להפוך למזון העל של העתיד. מה הם האתגרים שבדרך ולמה דווקא היא?
איילת דוידי – זווית
דמיינו עולם שבו לבטטות יש גודל אחיד וצורה אחידה, הן נאספות מהשדות באמצעות רובוטים, ומספקות מזון מזין לאוכלוסייה הולכת וגדלה, תוך התמודדות עם אתגרי משבר האקלים. זה אינו תסריט מדע בדיוני, אלא חזון שחוקרים ישראלים פועלים להגשמתו.
בשדות הדרום, בצל איום ביטחוני מתמשך, מתרחשת מהפכה שקטה. קבוצת מדענים מובילה מחקר שעשוי לשנות את פני החקלאות העולמית. הם קוראים לזה 'בטטה-טק' – שילוב של חקלאות מסורתית ושל טכנולוגיה מתקדמת. הבטטה מסתמנת כמועמדת מובילה לפתרון אתגרי הביטחון התזונתי העולמי. מדוע דווקא היא? חוקרים בארץ ובעולם מחשיבים את הבטטה ליבול חשוב תזונתית – היא אחד הירקות העשירים ביותר בערכים תזונתיים, היא מקור לפחמימות, מכילה כ-20 ויטמינים ומינרלים והמדד הגליקמי שלה טוב בהרבה מזה של תפוח האדמה למשל. נוסף על כך, הבטטה היא גידול עמיד שמסתגל לתנאי אקלים שונים, ולכן פוטנציאל הגידול שלה במקומות שונים בעולם עצום.
פרסום
אתגר הבטטה
למרות הפוטנציאל, הדרך להפיכת הבטטה ל'מזון העל' של העתיד רצופה אתגרים – כל בטטה צומחת קצת אחרת מבחינת צורה וגודל, מה שמקשה על האיסוף שלה ופוגע ביעילות הגידול. כיצד ניתן לשפר את יעילות הגידול? איך מתגברים על הקשיים וגם על התדמית הלא כל כך חיובית של הבטטה (יש "בטטות כורסה" בקהל?)? וכיצד מבטיחים שכל בטטה תהיה עשירה בערכים תזונתיים כפי שהתכוון הטבע?
מי שמנסים למצוא תשובות לשאלות אלו הם צוות חוקרים מהחווה החקלאית של מו"פ (מחקר ופיתוח) דרום, הממוקמת מערבית לכביש 232 בין קיבוץ ניר עוז לניר יצחק. החווה משתרעת על שטח של 900 דונם ונערכים בה ניסויים בירקות שונים כדי למצוא דרכים לשפר את איכותם ולייעל את גידולם. ב-7 באוקטובר ספגה החווה מכה קשה: פגיעות מדויקות של רקטות הרסו את הטרקטורים של החווה, את בית האריזה ואת כל אזור החממות, ובמזל גדול לא נפגעו סטודנטיות שהיו בחווה והתחבאו היטב. לאחר המתקפה, נחשב המקום שטח צבאי סגור למשך שלושה חודשים וכל הניסויים שנעשו בו עד אותו הרגע הושמדו כליל. ביניהם גם הניסוי שהתמקד בבטטה – ש-50 אחוז משטחי הגידול שלה נמצאים ביישובים השונים של חבל אשכול – נקטע לפני שהגיע לסיומו.
לרדת אל השורש
לאחרונה חודש המחקר, ואף הצטרפו אליו שורה של חוקרים נוספים ממגוון תחומים. ד"ר טלי אילני, חוקרת קרקע ומים במו"פ דרום, מנסה כבר שלוש שנים למצוא את הדרך הנכונה והיעילה ביותר להשקיית הבטטה ולדישונה כדי שתצמח כגידול אחיד מבחינת גודל וצורה. "עשינו כבר התאמות ושיפורים, והסקנו מהניסויים שהשקיה בטפטוף באדמות שלנו עדיפה על השקיה בממטרה ובכך הצלחנו לייעל את גידולה", היא אומרת. הצלחה זו הביאה להצטרפותם לניסוי של פרופ' שמעון רחמילביץ' ושל צוותו, שחוקרים את הגורמים המשפיעים על התעבות השורש ומנסים לגלות כיצד ההשקיה והדישון משפיעים על צמיחת הבטטה ועל הערכים התזונתיים שלה. בצוות שותפים גם חוקרים מתחומי הבריאות, החקלאות והתזונה וקבוצת מחקר מלואיזיאנה, שלכולם מטרה משותפת – להפוך את גידול הבטטה ל"הייטק" חקלאי, או בשפת החוקרים לבטטה-טק.
כיום גידול הבטטה נחשב לגידול "לואו-טק", וכדי להבין את הסיבה לכך צריך לרדת אל השורש. הבטטה היא ירק בעל שורש מעובה, כמו סלק, צנון ועוד; כששותלים אותה באדמה מתרחש תהליך גדילה שבמהלכו אוגר בתוכו שורש הבטטה מזון ומינרלים. הבעיה עם גידול ירקות שורש היא שהחקלאי רואה את העלים והגבעולים שבולטים מעל פני האדמה, אך לא יכול לדעת איך נראים שורשי הירק ועד היכן הם מגיעים. לכן החקלאי לא יכול להוציא את הבטטה מהאדמה באופן ממוכן, אלא התהליך חייב להיות ידני. כעת מנסים החוקרים לגלות איך ומתי השורש מתחיל לאגור מזון ומינרלים, בניסיון להפוך את הבטטה לגידול שגדל בצורה אחידה.
"על אף הידע הרב שצברו חקלאים מעולים ומשכילים בישראל ובעולם, יעילות גידול הבטטה עדיין נמוכה", אומר רחמילביץ'. "כמדענים אנחנו יכולים לעשות, ועושים הרבה, כדי לשפר את היבול מבחינת כמות ואיכות. אבל רק באמצעות שיתוף פעולה חוצה תחומים, הכולל את הבנת ההיסטוריה של היבול ואת צורכי השוק, הבריאות והתזונה לצד קביעת מדיניות ייעודית נוכל באמת לחולל שינוי".
פרסום
הביוגרפיה של הבטטה
במחקר משתתפים גם ד"ר רפי גרוסגליק ועדי רוזנשטוק מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שחוקרים את ההיסטוריה של הבטטה. הם סוקרים פרסומים שנאספו מארכיון 'עיתונות יהודית היסטורית' ומנתחים כתבות וידיעות שעסקו בבטטות החל משנת 1898 בעיתונות בפלשתינה. השניים מנסים להתחקות אחר גלגוליה התזונתיים והקולינריים של הבטטה, ובוחנים ספרי בישול שפורסמו החל משנת 1930 ועד היום. כך, למשל, כשבוחנים את ספרי הבישול של ישראל אהרוני ורות סירקיס, הבטטה לא מופיעה בהם.
לדברי גרוסגליק, חקלאות לא תעבוד מבלי שהיא תיטמע תרבותית. לכן, גרוסגליק ורוזנשטוק כותבים את הביוגרפיה התרבותית של הבטטה מתוך ניסיון להבין כיצד ירק שהוא כל כך מזין וטוב לא מוטמע בתרבות הקולינרית ונפוץ בכל מטבח. מטרת המחקר ההיסטורי היא לסייע לשאר החוקרים לגבש תוכנית שתהפוך את הבטטה למרכזית במטבח ולמזון הבריא העתידי שכולנו נאכל.
החוקרים סבורים שהגיע הזמן לאמץ גישה חדשה ולהעלות את מעמדה של הבטטה בתזונה ובחקלאות העולמית, צעד אחר צעד, לקראת עתיד בר-קיימא יותר. אך כדי להגיע לשם, יש עוד כברת דרך לעבור. "רק באמצעות גישה רב-תחומית, המשלבת אגרונומיה, היסטוריה, תרבות, קולינריה ומדיניות, תוכל הבטטה לתרום לביטחון התזונתי, הסביבתי והפיזי בעולמנו המשתנה", מסכם רחמילביץ'.
