התאנה, אם לא ידעתם, היא סוג של פיקוס, בת למשפחת התותיים ואצל אלה הכל יותר מסובך. אם בעצי פרי אחרים הפרח נפתח החוצה – כאן הוא נסגר פנימה למעין כדור תפרחות שיש בתוכו גם פרחי זכר וגם פרחי נקבה. נכון, התאנים במטע של בני לא עוברות הפריה מטעמים אלה ואחרים ולמרות זאת נותנות פרי מדהים, אולם לא יכול להיות שלא נספר כאן את סיפור ההפריה המופלא של התאנה שהוא כמעט בדיוני. אתה חייב להיות מרוכז כדי לעקוב אחרי ההתרחשויות ובהחלט יתכן שפה ושם יהיה לי פקשוש או שניים.
אחד הדברים היפים בתאנה הוא חיי האהבה שלה. אהבה… גם כן אהבה. היא חווה סטוץ חד פעמי עם צרעת הבלאסטופגה Blastophaga( ,)psenes שנמשכת אל הנדיפים אותם מפיצה הפגה כשהיא מגיעה לפרקה. הקטנה הזאת, בלי הגזמה, מתאבדת על משימת ההפריה ומה שקורה הוא שאחרי שהצליחה סוף סוף לחדור אל הרחם הפרחוני של הפגה דרך הפתח הכמעט סגור שלה (בתולין זה לא עניין של מה בכך) היא שבורת כנפיים ורצוצת מחושים, אין לה כוחות לחפש את פרחי הנקבה, להתחיל במלאכת ההפריה וכל מה שהיא מסוגלת לו זה לזחול באפיסת כוחות בין הפרחים ותוך כדי לאבק אותם. מאיפה האבקה תשאלו, ובכן, לפני שהיא מגיעה אל הפגה היא עורכת ביקור בפרחים זכריים מעץ זכר, מעמיסה על עצמה אבקה זכרית ויוצאת למשימת חייה – הפריית פרחי הנקבה החבויים ברחם הפגה בעץ הנקבה. לכל הפיקוסיים יש צרעות אישיות והבלאסטופגה היא רק של התאנה. לא יודעת מה יאמרו על זה ב׳תנו לחיות לחיות׳, אך לצרעה האומללה אין כל סיבה להמשיך ולחיות אחרי מה שעברה. גם להתאמץ ולצאת משם מרגיש לה מיותר אז היא נשארת, מתפרקת לאטה והופכת לאבק. כלומר, מה שאנחנו בעצם אוכלים, אם כבוד הרב מרשה, זה תאנה בניחוח צרעה. וכמו שציינו, התאנה הברזילאית ניחנה בתכונה בעלת ערך מוסף: היא תיתן פרי גם ללא הפריית הצרעה. מן הוקוס פוקוס שכזה. מזל. הרבנים
כבר מזמן קפצו כמוצאי שלל רב על עניין ה״עּפעס איז ניט גלאט כושר״ נו, אז ׳שלנו׳ כשרות
פרסום
מאת אסתי אשכול.
