בתות שדה, הזמן שבין הופעת מוקד קטן לבין פגיעה מסחרית ביבול עלול להיות קצר מאוד.

הצמח צפוף, הפרחים והפירות נמצאים קרוב לעלווה, הקטיף מתבצע בתדירות גבוהה, ובמנהרות ובחממות נוצרים לעיתים תנאים של לחות וטמפרטורה שמאפשרים גם למזיקים וגם למחלות להתפתח במהירות.

לכן הגנת הצומח המקצועית בתות אינה מתחילה בשאלה:

פרסום

"במה מרססים?"

אלא בארבע שאלות קודמות:

מה רואים? → איפה זה מופיע? → מה קצב ההתפשטות? → מה באמת הגורם?

רק לאחר מכן מחליטים אם נדרשת פעולה אגרוטכנית, ביולוגית, כימית – או שילוב ביניהן.

העיקרון הראשון: ניטור לפני טיפול

הדרך הטובה ביותר להתמודד עם פגע בתות היא לגלות אותו כאשר הוא עדיין מוקד ולא כאשר הוא כבר נמצא בכל החלקה.

סיור ניטור מקצועי צריך לכלול:

• קצות שורות.
• אזורים הסמוכים לפתחים.
• שורות ליד דרכי עפר.
• אזורים חמים ויבשים.
• אזורים לחים וצפופים.
• צמחים חלשים.
• הצד התחתון של העלים.
• פרחים.
• פירות צעירים.
• פירות בשלבי הבשלה.
• כתרים ושורשים בצמחים נובלים.

לא מספיק להסתכל על החלק העליון של הנוף תוך כדי הליכה.

בתות, הרבה מהמידע החשוב נמצא מתחת לעלה, בתוך הפרח ובתוך הכתר.

אקרית אדומה מצויה – אחד המזיקים החשובים בתות

אקריות קורים עלולות להתפתח במהירות בתנאים חמים ויבשים, במיוחד כאשר הן מתגלות מאוחר.

מה רואים?

בתחילת הנגיעות:

• נקודות בהירות זעירות על העלה.
• איבוד הצבע הירוק האחיד.
• אקריות וביצים בצד התחתון של העלה.

בהמשך:

• הצהבה או הברונזה של העלים.
• ירידה בפעילות העלווה.
• קורים עדינים.
• התייבשות עלים.
• היחלשות הצמח.

איפה כדאי לחפש קודם?

מוקדים ראשונים מתפתחים לעיתים קרובות ב:

• שורות חיצוניות.
• אזורים הסמוכים לפתחים במנהרות.
• קצות מבנים.
• אזורים סמוכים לדרכי עפר.
• אזורים מאובקים וחמים.

אבק המצטבר על העלים ועל קורי האקריות יכול ליצור עבורן סביבה מוגנת יותר, להקשות על מגע של טיפולים ולהפחית את יעילותם של אויבים טבעיים. מקורות מקצועיים ממליצים לכן להתחיל ניטור דווקא באזורים מאובקים ובשולי החלקה.

ניהול האבק הוא חלק מהדברת האקריות

במשקים שבהם קיימות דרכי עפר סמוכות ניתן לצמצם אבק באמצעות:

• הרטבה תקופתית של דרכי עפר.
• צמצום מהירות כלי רכב.
• מחסומי רוח או אבק במקומות המתאימים.
• מניעת הצטברות אבק על שורות הקצה ככל האפשר.

בגידול תות קיימות המלצות מקצועיות מפורשות להשקיית דרכים ולהקמת מחסומי אבק כאמצעי המסייע להפחתת אוכלוסיות אקריות ולשמירה על ההדברה הביולוגית.

למה גילוי מוקדם חשוב?

כאשר האוכלוסייה כבר גבוהה ונוצרים קורים, השליטה נעשית קשה יותר.

במערכי IPM ניתן לשלב אקריות טורפות המתאימות למזיק ולתנאי הגידול.

כלל עבודה

לא מחכים לקורים.

כאשר הקורים כבר בולטים לעין, האוכלוסייה בדרך כלל אינה בתחילת דרכה.

הרחבה מקצועית בשיתוף BioBee

מונעים מוקדם, מרוויחים יותר: המודל המניעתי החדש להתמודדות עם אקרית הקורים בתות שדה מאת BioBee

אקרית הקורים Tetranychus urticae  היא אחד המזיקים המרכזיים והמורכבים בגידול תות שדה. מחזור החיים הקצר, כושר ההתרבות הגבוה ויכולת ההתפשטות המהירה שלה מאפשרים לאוכלוסייה לעבור בתוך זמן קצר ממוקדים ראשוניים לנגיעות משמעותית. ככל שהתגובה מתאחרת עולה הסיכון לפגיעה בעלווה, בפעילות הפוטוסינתטית, בחיוניות הצמח ובסופו של דבר גם בפוטנציאל היבול.

לכן, השאלה המרכזית אינה רק כיצד להדביר את המזיק אלא כיצד למנוע ממנו להגיע מלכתחילה לרמה המחייבת התערבות.

במשך שנים התבססה ההדברה הביולוגית של אקרית הקורים בתות שדה בעיקר על גישה תגובתית באמצעות אקרית הפרסימיליס  (Phytoseiulus persimilis).

הפרסימיליס היא טורפת ייעודית ויעילה מאוד של אקרית הקורים, בעלת כושר טריפה גבוה וקצב התפתחות מהיר. אולם היא תלויה בנוכחות המזיק כמקור מזון ולכן השימוש בה מתחיל בדרך כלל לאחר זיהוי הנגיעות. בנוסף, תנאי לחות נמוכה וטמפרטורות גבוהות עלולים לפגוע בכושר ההתבססות והרבייה שלה.

בשנים האחרונות מקדמת BioBee שינוי תפיסתי משמעותי: מעבר מהדברה תגובתית להדברה מניעתית, המבוססת על ביסוס מוקדם של אקרית הקליפורניקוס  (Neoseiulus californicus).

המשמעות פשוטה אך מהותית: במקום להמתין להתפרצות ורק אז להכניס את האויב הטבעי לשטח, בונים מראש אוכלוסייה של מועילים ומייצרים שכבת הגנה ביולוגית עוד לפני הופעת המזיק. הקליפורניקוס מסוגלת להתבסס גם כאשר אוכלוסיית אקרית הקורים נמוכה מאוד או אינה קיימת, בין היתר בזכות יכולתה להיזון ממקורות מזון חלופיים.

היא גם בעלת כושר הישרדות טוב יחסית בתנאי יובש וסבילות רחבה יותר לחלק מחומרי ההדברה.

זהו לא רק שינוי בבחירת האויב הטבעי אלא שינוי בדרך שבה מנהלים את המזיק ואת הסיכון הכלכלי הכרוך בו.

בממשק תגובתי, המזיק הוא שמכתיב את קצב קבלת ההחלטות: מזהים מוקד, מעריכים את חומרתו ואז נדרשים להגיב.

בממשק מניעתי, המטרה היא להקדים את המזיק. כאשר הקליפורניקוס כבר מבוססת בצמח, היא יכולה לפגוש את אקרית הקורים בשלבי ההתבססות הראשונים שלה, לפני שהאוכלוסייה צוברת תאוצה ולפני שנדרשים טיפולי חירום.

כאן נמצא גם הערך הכלכלי למגדל. המטרה של המודל המניעתי אינה רק פחות אקריות, אלא פחות התערבויות. פחות התפרצויות פירושן פחות צורך בקוטלי אקריות, פחות טיפולים מתקנים, פחות עבודה וכניסות לשטח, פחות הפרעה למערך ההדברה הביולוגית ופחות סיכון לנזק בלתי צפוי לגידול. כל אלה תורמים לממשק יציב וצפוי יותר ולשיפור פוטנציאל הרווחיות של המגדל.

ניסיון השנים האחרונות מלמד כי שימוש נכון באקרית הקליפורניקוס הצליח להפחית את השימוש בקוטלי אקריות לרמה הקרובה לאפס. רוב רובם של לקוחות BioBee העובדים בהתאם לממשק המניעתי מגיעים למצב של אפס שימוש בקוטלי אקריות וברוב המקרים גם אין צורך בתגבור תגובתי של הפרסימיליס.

המשמעות אינה רק סביבתית או מקצועית, היא בראש ובראשונה ניהול טוב יותר של הגידול ושל עלויות ההדברה.

יתרון חשוב נוסף הוא האפשרות להתחיל את ביסוס הקליפורניקוס כבר בשלב המשתלה. כך ניתן להביא את השתילים לחלקת הגידול כשהם כבר "טעונים" במועיל והשכבה ההגנתית קיימת למעשה כבר מיום השתילה. במקום להתחיל לבנות את ההגנה לאחר שהצמח מגיע לשטח, ההגנה הביולוגית מתחילה מוקדם יותר ומקטינה את חלון הזמן שבו הצמח חשוף להתבססות ראשונית של המזיק.

עם זאת, קיימים הבדלים מהותיים בין שתי שיטות הגידול המרכזיות: תות שרוע ותות תלוי.

עומד הצמחים, מבנה הגידול ותנאי המיקרו־אקלים שונים, לכן גם פרוטוקול ההדברה, המינונים ומועדי היישום חייבים להיות מותאמים לכל שיטה.

בתות תלוי יש ל-BioBee יתרון נוסף באמצעות מוצרי השקיקים – אלו הם יחידות ריבוי והפצה הנתלות ישירות על גבי הצמחים. שיטת יישום זו מאפשרת לפזר את המועילים בדיוק במקום שבו הם נדרשים, לצמצם אובדן של חומר ביולוגי הנופל לקרקע ולשפר את ניצול ההשקעה במועילים. השקיקים אף מאפשרים התרבות והפצה הדרגתית של האקריות המועילות מתוך יחידת השחרור.

המעבר למודל מניעתי אינו מבטל את הפרסימיליס. הוא פשוט מגדיר מחדש את תפקידה: הקליפורניקוס משמשת שכבת ההגנה הבסיסית ואילו הפרסימיליס נשמרת ככלי תגובתי ממוקד למקרים שבהם מתפתחים מוקדים או כאשר הניטור מצביע על עלייה באוכלוסיית המזיק למרות נוכחות הקליפורניקוס.

זהו הכיוון ש-BioBee מובילה בהדברה הביולוגית המודרנית: לא רק לספק אויב טבעי, אלא לבנות מערכת שלמה של מניעה, ניטור, התאמה לשיטת הגידול וליווי מקצועי. בסופו של דבר, הדברה ביולוגית מוצלחת אינה נמדדת רק במספר המזיקים שנטרפו, אלא גם במספר ההתערבויות שנחסכו, ביציבות שהושגה לאורך העונה וביכולת של המגדל לנהל את הגידול בצורה יעילה ורווחית יותר.

לקבלת פרוטוקול העבודה המניעתי המותאם לתות שרוע או לתות תלוי, לשלב הגידול ולתנאי החלקה, מומלץ לפנות למדריך שירות השדה של BioBee.

כנימות עלה – לפעמים הנזק גדול מהמציצה עצמה

בתות עלולות להופיע כנימות עלה במספר מינים.

סימנים אופייניים

• מושבות בצד התחתון של העלים.
• כנימות בצימוח צעיר.
• עיוות או קימוט עלים.
• טל דבש דביק.
• לעיתים פייחת המתפתחת על ההפרשות.

במערכת IPM חשוב לבדוק גם את נוכחות האויבים הטבעיים ולא לקבל החלטה רק על בסיס מציאת מספר כנימות בודדות.

תריפסים – צריך להבדיל בין מועד ההופעה וסוג הנזק

תריפסים יכולים לפגוע בצימוח, בפרחים ובפירות.

הנזק בפרי עשוי להתבטא ב:

• הכספה.
• ברונזה.
• חספוס.
• ירידה באיכות החיצונית.
• פגיעה אפשרית בחיי המדף.

איך מנטרים?

בודקים:

• פרחים פתוחים.
• מתחת לעלי הכותרת.
• פירות צעירים.
• צימוח חדש.

דרך פשוטה היא לנער מספר פרחים מעל דף לבן ולבדוק אם נופלים עליו תריפסים.

חשוב לזכור שברונזה בפרי אינה אבחנה בפני עצמה. גם תנאי חום, קרינה ופגיעות אחרות יכולים ליצור מראה דומה.

פשפשים – לא כל פרי מעוות הוא בעיית האבקה

פשפשים מהסוג Lygus יכולים לפגוע בפרחים ובחנטים.

העיוות האופייני מכונה:

Cat-facing / Apical seediness

והוא יכול להתבטא ב:

• קצה פרי קשה ושקוע.
• התפתחות חלקית של קצה הפרי.
• ריכוז צפוף של אגוזיות באזור הפגוע.

עם זאת, צורת הפרי לבדה אינה מספיקה לאבחנה.

יש לבדוק בפועל אם קיימים בוגרים או נימפות בפרחים ובתפרחות.

זחלי עשים – מחפשים כרסום, גללים וצימוח שנעלם

זחלים של מספר עשים יכולים לפגוע בתות.

הם עלולים:

• לכרסם עלים.
• לפגוע בצימוח הצעיר.
• לפגוע בפרחים.
• לכרסם פירות.
• להסתתר בנוף הפנימי ובבסיס הצמח.

מה מחפשים?

לא רק את הזחל עצמו.

חפשו:

• חורים וכרסומים.
• עלים מחוברים.
• גללים.
• קורים.
• פגיעה בצימוח המרכזי.
• סימני כרסום בפרי.

זבובי תסיסה – לעיתים הם סימן לבעיה שכבר קיימת

זבובי תסיסה מתרבים בעיקר סביב פרי בשל, פצוע או נרקב.

לכן אחד הצעדים החשובים הוא:

• קטיף בתדירות מתאימה.
• פינוי פירות פגומים.
• פינוי פירות שנפלו.
• אי־השארת פרי רקוב מתחת לצמח.
• טיפול בגורם הראשוני שגרם לפגיעה בפרי.

פרי רקוב שנשאר בשטח הוא מוקד ביולוגי פעיל.

עובש אפור – בוטריטיס

Botrytis cinerea היא אחת המחלות החשובות ביותר בפריחה ובפרי.

היא נהנית במיוחד מ:

• לחות גבוהה.
• רטיבות ממושכת.
• עננות.
• נוף צפוף.
• אוורור לקוי.
• חומר צמחי מת ומתפרק.

מה רואים?

המחלה יכולה להתחיל כבר בפרח.

בהמשך מופיעים:

• פרחים חומים ומתייבשים.
• כתמים וריקבון בפרי.
• ריקבון באזור העוקץ.
• שכבת עובש אפורה וצמרירית.

בוטריטיס יכולה להמשיך להתפתח גם לאחר הקטיף, ולכן היא גם בעיית חיי מדף.

מה עושים?

אוורור

מורידים לחות ומקצרים את משך הזמן שבו הפרחים והעלים נשארים רטובים.

סניטציה

מסירים:

• פירות נגועים.
• פרחים מתים.
• עלים מתים ונגועים.
• חומר צמחי מתפרק.

סניטציית עלווה שגרתית

במהלך העונה ניתן להסיר באופן מבוקר עלי בסיס יבשים, זקנים או נגועים.

הפעולה מסייעת:

• להוציא מהמערכת רקמות שעלולות לשאת מוקדי מחלה.
• לשפר את זרימת האוויר סביב בסיס הצמח והכתר.
• להפחית הצטברות חומר אורגני מת.
• לשפר את הגישה לתפרחות ולפירות.

פתוגנים של בוטריטיס ומחלות עלים יכולים לשרוד על עלים ישנים ושאריות צמחיות, והסרת חומר נגוע היא חלק מקובל מסניטציית תות. גם קימחון יכול להישמר ברקמה חיה נגועה.

אין הכוונה להסרת עלווה בריאה באופן אגרסיבי. יותר מדי דילול מפחית את שטח העלים הפעיל ועלול לפגוע ביכולת הצמח להזין את הפרי.

כל חומר שמסירים צריך לצאת מאזור הגידול ולא להישאר בין השורות.

קימחון – לא צריך מים חופשיים כדי להפוך לבעיה

קימחון בתות עלול לפגוע בעלים, בפרחים ובפרי.

סימנים אופייניים

• קיפול שולי העלה כלפי מעלה.
• כתמים אדמדמים או סגולים.
• שכבה אבקתית לבנה, לעיתים בולטת יותר בתחתית העלה.
• פגיעה בפרחים.
• פגיעה בפרי.

הפטרייה יכולה לשרוד על עלים חיים נגועים, ולכן הוצאה מושכלת של עלווה נגועה מאוד יכולה להיות חלק מהפחתת מקור ההדבקה.

לא להתבלבל עם עקת מים

עלה מתעקל אינו מספיק לאבחון.

הופכים את העלה ומחפשים את סימני הפטרייה.

אנתרקנוז – מחלה שיכולה להגיע עם השתיל

אנתרקנוז, הנגרמת ממיני Colletotrichum, יכולה לפגוע:

• בפרי.
• בכתר.
• בפטוטרות.
• בשלוחות.

חומר ריבוי נגוע יכול לעיתים להיראות תקין בתחילת הדרך.

המחלה נהנית במיוחד מתנאים חמים ורטובים, ונבגים יכולים לעבור באמצעות טיפות מים.

בפרי

חפשו:

• כתם חום.
• כתם כהה ושקוע.
• לעיתים מסות נבגים בגוון כתום־סלמון.

המראה שונה בדרך כלל מבוטריטיס, המאופיינת בעובש אפור וצמרירי.

מקרופומינה – כשהחום והעקה חושפים את הבעיה

Macrophomina phaseolina היא מחלת קרקע קשה.

היא נעשית משמעותית יותר בתנאים של:

• חום.
• עקת מים.
• עומס פרי.
• מערכת שורשים מוחלשת.

מה רואים?

• צמח שמתחיל לנבול.
• עיכוב בצימוח.
• התייבשות עלים מבוגרים.
• בהמשך – התמוטטות.

בחיתוך הכתר ניתן לראות שינויי צבע פנימיים, אך אלה אינם ייחודיים למקרופומינה ולכן לעיתים נדרש אבחון מקצועי.

Neopestalotiopsis – מחלה חדשה שדורשת פרוטוקול משלה

Neopestalotiopsis יכולה לפגוע בשורשים, בכתר, בעלים ובפרי.

במדריך הוקדש לה פרק נפרד, ולכן כאן חשוב לזכור את העקרונות:

• חומר ריבוי נקי.
• גילוי מוקדם.
• צמצום עבודה בצמחים רטובים.
• חיטוי כלים.
• מניעת מעבר מצמח נגוע לבריא.
• פינוי בטוח של צמחים חשודים.

כאשר קיים צמח החשוד בנגיעות משמעותית, מומלץ לכסות אותו בשקית לפני הטלטול והעקירה, לעקור אותו ישירות לתוכה ולפנותו מהחלקה.

לפרוטוקול המלא: ראו את הפרק "סניטציה וחיטוי בתות שדה – קו ההגנה מול Neopestalotiopsis".

כתמי עלים – לא כל כתם הוא אותה מחלה

בתות עלולים להופיע מספר סוגים של כתמי עלים.

לכן לא נכון לבחור טיפול רק משום שנמצאו "נקודות על העלה".

בודקים:

• צורת הכתם.
• צבע המרכז.
• צבע השוליים.
• גיל העלה.
• פיזור בחלקה.
• קצב ההתפשטות.
• תנאי מזג האוויר.

הצמח נובל – איך מתחילים אבחון?

נבילה היא סימפטום, לא אבחנה.

כאשר נמצא צמח נובל:

1. בודקים מים

האם הטפטפת עובדת?

האם הקרקע יבשה או רוויה?

2. בודקים את השורשים

האם הם בהירים ובריאים או חומים ופגועים?

3. חותכים את הכתר לאורך

האם הרקמה בהירה או שיש שינויי צבע?

4. בודקים את פיזור הבעיה

צמח בודד? מוקד? שורה? אזור נמוך?

5. בודקים מזג אוויר

הבעיה הופיעה לאחר חום, גשם או שינוי חד?

6. שולחים לאבחון כשצריך

מקרופומינה, אנתרקנוז, Neopestalotiopsis ומחלות כתר אחרות עלולות ליצור סימנים דומים.

טבלת אבחון מהירה – מה רואים ומה לבדוק?

IPM – הדברה משולבת בתות שדה

הדברה משולבת אינה "הדברה ביולוגית במקום כימית".

זו שיטת ניהול שמחברת:

פרסום

מניעה → ניטור → סף פעולה → אויבים טבעיים → אגרוטכניקה → טיפול ממוקד כשצריך.

1. מתחילים עם שתיל נקי

רבים מהפגעים שמופיעים בחלקה המניבה מתחילים למעשה עוד בחומר הריבוי.

שתיל נקי ממזיקים ומחלות מפחית משמעותית את לחץ הפגעים בתחילת העונה.

2. שומרים על אויבים טבעיים

כאשר עובדים עם אקריות טורפות, צרעות טפיליות או אויבים טבעיים אחרים, בחירת חומר ההדברה הכימי חייבת להתחשב בהם.

תכשיר שפותר מזיק אחד אבל מחסל את האויבים הטבעיים עלול ליצור התפרצות משנית בהמשך.

אבק הוא חלק מהמשוואה הזאת: בסביבת תות מאובקת הוא עלול להקשות גם על פעולת האויבים הטבעיים.

3. סניטציה היא הדברה

פינוי של:

• פרי רקוב.
• עלים מתים.
• עלים נגועים.
• פרחים מתים.
• צמחים חולים.
• שאריות צמחיות.

מפחית מקורות הדבקה ומקומות מסתור.

גם הסרת עלי בסיס ישנים, יבשים או חולים היא פעולת ממשק חשובה כאשר היא מבוצעת בצורה מבוקרת.

הפעולה מסייעת לשפר אוורור סביב בסיס הצמח ולהוציא שאריות שעלולות לשאת פתוגנים. פתוגנים של בוטריטיס ומחלות עלים מסוגלים לשרוד על עלווה ישנה ושאריות צמחיות, ולכן פינוי החומר מהחלקה חשוב לא פחות מהסרתו מהצמח.

4. מנהלים את האקלים

אוורור הוא כלי הגנת צומח.

לחות גבוהה במנהרה:

• מעודדת בוטריטיס.
• מאריכה את משך רטיבות הפרחים.
• מאטה ייבוש עלווה.
• יכולה לפגוע גם בתנאי ההאבקה.

לכן פתיחת המנהרות ופריקת לחות הן חלק ממשק המחלות.

5. לא משתמשים שוב ושוב באותה קבוצת פעילות

גם כאשר טיפול כימי הכרחי, שימוש חוזר בתכשירים מאותו מנגנון פעולה מגביר את הסיכון להתפתחות עמידות.

לכן עובדים ברוטציה בין קבוצות פעילות לפי:

• IRAC – לקוטלי חרקים ואקריות.
• FRAC – לקוטלי פטריות.

הרוטציה צריכה להתבסס על קבוצת הפעילות ולא רק על שם מסחרי שונה.

ימי המתנה לקטיף – PHI הם חלק מהחלטת הטיפול

בתות שדה זו נקודה קריטית במיוחד.

במהלך העונה הפרי נקטף בתדירות גבוהה, ולכן לפני כל טיפול צריך לבדוק לא רק אם התכשיר יעיל נגד הפגע – אלא גם:

מתי הקטיף הבא?

PHI – Pre-Harvest Interval – הוא פרק הזמן המינימלי שחייב לעבור בין יישום התכשיר לבין קטיף הפרי.

לתכשירים שונים יכולים להיות ימי המתנה שונים מאוד, ולעיתים אפילו לתכשירים המיועדים לאותו פגע.

מקורות מקצועיים לניהול תות מדגישים שיש לבחור תכשירים גם לפי מרווח הקטיף, ולהקפיד באופן מחמיר על PHI ועל מגבלות הכניסה מחדש לשטח.

לכן:

תכשיר יעיל מאוד עם PHI שאינו מתאים ללוח הקטיפים של החלקה אינו בהכרח פתרון מעשי באותו רגע.

אם תווית התכשיר דורשת, לדוגמה, מרווח ארוך יותר מהמועד המתוכנן לקטיף הבא – אין לקטוף לפני תום התקופה.

יש לתכנן מראש:

• מועד הטיפול.
• מועד הקטיף האחרון לפני הטיפול.
• מועד הקטיף הבא.
• PHI.
• REI – זמן הכניסה מחדש לשטח.
• נוכחות מאביקים ואויבים טבעיים.

התווית והרישוי העדכניים בישראל הם הקובעים.

מתי לא מרססים?

כאשר:

• לא ברור מה הפגע.
• האוכלוסייה נמוכה ואינה מצדיקה התערבות.
• אויבים טבעיים מחזיקים את המזיק.
• הסימפטום בכלל אביוטי.
• אין לתכשיר הרשאה בגידול.
• ה־PHI אינו מתאים ללוח הקטיפים.
• תנאי היישום אינם מתאימים.
• הטיפול צפוי לפגוע במאביקים או באויבים הטבעיים יותר משהוא יועיל.

טיפול שלא היה צריך לבצע הוא לא רק הוצאה מיותרת – הוא עלול לשבש את כל מערכת ה־IPM.

הגנת המאביקים

תות פורח במשך חלק גדול מתקופת הקטיף, ולכן מזיקים ומאביקים נמצאים לעיתים בחלקה בו־זמנית.

לפני טיפול בתקופת הפריחה יש לבדוק:

• האם התכשיר מורשה בתות.
• מה הוראות התווית לגבי דבורים.
• מה ה־PHI.
• מה ה־REI.
• מה ההשפעה על אויבים טבעיים.
• האם יש צורך בסגירת הכוורת או בפינויה.
• האם ניתן לתזמן טיפול לשעות שבהן פעילות המאביקים נמוכה.

אין כלל שעות שמחליף את התווית.

צ'קליסט ניטור שבועי

□ להתחיל את הסיור בשורות החיצוניות ובאזורים מאובקים.
□ להפוך עלים ולבדוק אקריות וביצים.
□ לבדוק צימוח צעיר לכנימות.
□ לנער פרחים ולבדוק תריפסים ופשפשים.
□ לבדוק פרי צעיר לעיוותים.
□ לחפש כרסומים וגללי זחלים.
□ לפנות פירות בשלים מדי ורקובים.
□ לבדוק פרחים ופירות לבוטריטיס.
□ לבדוק תחתית עלים לקימחון.
□ להסיר לפי הצורך עלי בסיס יבשים או נגועים ולפנותם מהשטח.
□ לסמן צמחים נובלים ולא לטפל בהם "על עיוור".
□ לחתוך כתרים בצמחים מייצגים במקרה של נבילה.
□ לעקוב אחר מוקדים שסומנו בסיור הקודם.
□ לבדוק פעילות אויבים טבעיים.
□ לבדוק אוורור ולחות במנהרות.
□ לבדוק את מועד הקטיף הבא לפני כל החלטה על טיפול.
□ לתעד מה נמצא – ולא רק מה רוסס.

טבלת העונה – מתי להיות דרוכים במיוחד?

חמישה כללי זהב להגנת הצומח בתות

1. מאבחנים לפני שמטפלים
"כתם", "נבילה" או "פרי מעוות" אינם אבחנה.

2. מחפשים מוקדים, לא רק ממוצע חלקה
רוב ההתפרצויות מתחילות במקום מסוים – ולעיתים קרובות כדאי להתחיל משולי החלקה, מהפתחים ומהאזורים המאובקים.

3. שומרים על האויבים הטבעיים
הם חלק ממערכת ההדברה ולא תוספת.

4. סניטציה ואוורור הם כלי הדברה לכל דבר
הסרת חומר נגוע, פינוי פירות ועלים ישנים ופריקת לחות יכולים להיות משמעותיים לא פחות מטיפול כימי.

5. לפני כל ריסוס בודקים שלושה דברים
הרשאה → PHI → השפעה על מאביקים ואויבים טבעיים.

השורה התחתונה

הגנת צומח טובה בתות שדה אינה נמדדת במספר הריסוסים בעונה.

היא נמדדת ביכולת של המגדל לגלות בעיה מוקדם, לזהות אותה נכון ולבצע את הפעולה הקטנה והמדויקת ביותר שתעצור אותה.

אקרית שמתגלה בשורת קצה מאובקת לפני שנוצרו קורים ניתנת לניהול שונה מאקרית שכבר התפשטה בכל המבנה. בוטריטיס שמצמצמים באמצעות סניטציית עלווה, פינוי פרי ואוורור אינה אותה בעיה כמו מוקד שמתגלה רק כשהפרי מכוסה בעובש. ותכשיר שמתאים לפגע אבל אינו מתאים ללוח הקטיפים בגלל ימי ההמתנה אינו פתרון נכון באותו מועד.

במערכת מודרנית של תות שדה:

ניטור + סניטציה + ניהול אקלים + אויבים טבעיים + תכנון קטיף + טיפול ממוקד = מערכת אחת.

המטרה אינה לייצר חלקה ללא שום חרק.

המטרה היא לייצר פרי בריא, איכותי וסחיר, תוך שמירה על יכולת השליטה בפגעים לאורך כל העונה.

בפרק הבא במדריך: קטיף, מיון, קירור וחיי מדף בתות שדה – איך שומרים על איכות הפרי מהרגע שנקטף ועד שהוא מגיע לצרכן.