מחר, יום שני, ה-2 בדצמבר 2024, תתכנס ועדת הכלכלה של הכנסת לדון בתוכנית הקיצוצים המוצעת לתקציב משרד החקלאות, שמעלה חששות כבדים בקרב הנהגת החקלאים והגורמים המקצועיים בתחום. בין הסעיפים המרכזיים בתוכנית: סגירת שירותי ההדרכה והמקצוע לחקלאים (שה"מ) וצמצום התקציבים המיועדים להשקעות בצמיחה ותמיכה במחקר ופיתוח חקלאי.
הנהגת החקלאים מזהירה: "פגיעה חמורה בענף קריטי"
עמית יפרח, יו"ר התאחדות חקלאי ישראל, ואורי דורמן, מזכ"ל ההתאחדות, הביעו התנגדות נחרצת לתוכנית הקיצוצים. לדבריהם, קיצוץ בתקציב החקלאות בעיתוי הנוכחי הוא "טעות קשה". הם מדגישים שהחקלאות הישראלית היא עמוד תווך בביטחון המזון הלאומי וכי יש להשקיע בחיזוק הענף דווקא בתקופה זו, שבה הוא מתמודד עם אתגרים לאומיים מורכבים.
"חקלאות חזקה ויעילה היא לא רק עניין כלכלי – היא צורך לאומי", אמרו השניים. "בזמן שהעולם מתמודד עם משברי אקלים ומזון, עלינו להבטיח לחקלאים את הכלים להתמודד ולשמור על ביטחון המזון שלנו".
פרסום
השפעות סגירת שה"מ
שירותי ההדרכה לחקלאים (שה"מ) נחשבים לגורם מרכזי בשיפור תהליכי הייצור החקלאי בישראל. שה"מ מספק לחקלאים הדרכה מקצועית המבוססת על ידע מדעי וחדשנות טכנולוגית, תומך באימוץ שיטות עבודה מתקדמות ומסייע בהתמודדות עם מצבי חירום. סגירתו עלולה להוביל לירידה במענה המקצועי, להכביד על החקלאים ולאלץ אותם לפנות לשירותים פרטיים יקרים יותר.
בנוסף, צמצום ההשקעות בציוד ובטכנולוגיות חדשות יקשה על חקלאים לייעל את עבודתם, יפגע בתפוקות ויחליש את כושר התחרות של החקלאות הישראלית בשוק הגלובלי.
קריאה לפעולה: "אל תפקירו את החקלאות"
הנהגת התאחדות החקלאים פנתה בקריאה ישירה לחברי ועדת הכלכלה וליו"ר הוועדה, ח"כ דוד ביטן, למנוע את יישום הקיצוצים. "חקלאות ישראלית חזקה היא ביטוח המזון של המדינה. קיצוץ בתקציב החקלאות משמעותו פגיעה ישירה ביכולתנו להתמודד עם משברים עתידיים", הזהירו יפרח ודורמן.
פרסום
מומחים מזהירים מהשלכות ארוכות טווח
מעבר לחששות ההנהגה החקלאית, מומחים בתעשייה מדגישים את האתגרים הרבים שניצבים בפני החקלאות הישראלית, בהם שינויים אקלימיים, צורך בהשקעות מתקדמות וניהול משאבים מוגבלים. פגיעה במערך ההדרכה, המחקר והפיתוח עלולה להחריף את המצב וליצור קשיים חמורים יותר בעתיד.
הדיון בוועדת הכלכלה עשוי לקבוע את עתיד החקלאות הישראלית. בעוד הנהגת החקלאים ומומחים מזהירים מהשלכות הקיצוצים, חברי הוועדה ניצבים בפני החלטה קריטית שעשויה להשפיע על ביטחון המזון הלאומי, כושר התחרות של הענף והיכולת לעמוד באתגרים הגלובליים של המאה ה-21.
