תרד

תרד (שם מדעי: Spinacia oleracea) הוא צמח חד שנתי בעל עלים ירוקים המשמש למאכל ולרפואה. התרד הוא ממשפחת הסלקיים. מקור הצמח הוא ממרכז אסיה והוא גדל באזורים ממוזגים וגם בישראל. לתרד שלושה זנים עיקריים המסווגים על פי סוג העלים. טעמם של העלים וההרכב התזונתי שלהם משתנים לפי עונות השנה.

פרסום

שלושת הזנים הם:

סאבוי – אותו אנחנו מכירים ורואים ברשתות השיווק, הוא זה שעליו מסולסלים, צבעם ירוק כהה והם פריכים למגע.

תרד חלק עלים – נמכר כשהוא רך בשנים ונקרא "עלי בייבי תרד", הוא קל לניקוי בשל המרקם החלק של העלים שלו. יש והזן הזה נמכר בקופסאות שימורים.

סאבוי למחצה – זהו זן שעבר פיתוח והוא הרכבה של הסאבוי עם תכונת המרקם החלק של התרד חלק העלים. קיבלנו זן שדומה במראהו לסאבוי, שכמו שכל פולניה אוהבת, קל יותר לניקוי.

טעם העלים, כמו גם ההרכב התזונתי שלהם משתנים בין העונות. באביב הטעם עדין ורענו והוא מתאים לסלט. בסתיו, טעמו מתוק במיוחד וגם עליו מזינים בהתאמה.

לפי אמונה נפוצה, אכילת תרד מוסיפה ברזל לתזונה, אך הדבר אינו בהכרח נכון. במנת הגשה של 60 גרם עלים מבושלים יש 1.9 מ"ג ברזל בלבד – כמות דומה לעלים ירוקים אחרים. ניתן לייחס את האמונה בדבר כמות הברזל הגדולה בתרד לטעות מדידה של מדען ב-1870, שקבעה כי בתרד כמות ברזל הגדולה פי 10 מהערך האמיתי. בנוסף, החומצה האוקסלית שבתרד סופחת ברזל, כך שתרומת התרד לצורכי הגוף בברזל נמוכה.

פרסום

לתרד כמות גדולה של סידן, אך החומצה האוקסלית שבו קושרת את הסידן ומאטה משמעותית את ספיגתו בגוף.

לתרד יש ערך תזונתי גבוה והוא מכיל כמות גבוהה של ויטמינים ביניהם ויטמין K (שלא מומלץ לנוטלי קומדין עקב הפחתת האפקט התרפואיטי), חומצה פולית, ויטמיניםרבים אחרים, סיבים תזונתיים, ונוגדי חמצון.

בסדרה המצוירת פופאי המלח, כלי הנשק של פופאי היה אכילת פחית שימורי תרד, שהפכה אותו לחזק מאוד. ככל הנראה זוהי השלכה של התפישה המוטעית אודות כמות הברזל בתרד, שלא הופרכה בשנות ה-30.