דף הבית / מאמרי חקלאות / ריאיון לראש השנה תשע”ט עם פרופסור אבי שמחון

ריאיון לראש השנה תשע”ט עם פרופסור אבי שמחון

ריאיון לראש השנה תשע”ט

 עם פרופסור אבי שמחון, יושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה

 

פרסום

“אזרחי מדינת ישראל צריכים לדעת שחקלאי ישראל לא מסוגלים לספק את כל המזון שלנו. לא יהיה פה ביטחון תזונתי, כי פשוט – כשאלוהים ברא את ארץ ישראל הוא לא התכוון שיהיו פה 9 מיליון אזרחים”

  • “להכניס את הדור הצעיר לתחום החקלאות – זה לא עניין למדיניות ממשלתית. הממשלה צריכה לדאוג לזה שבן אדם שרוצה לעבוד בחקלאות – יעשה זאת רק אם יש בזה פעילות שהיא רווחית”
  • “היום בשביל לתת לחקלאי קוב מים אנחנו צריכים להתפיל אותם. אם לא נתפיל אין לנו קוב מים לתת להם”
  • “החלב בישראל יקר. יש בעיה עם המחלבות. הן מנצלות את המעמד המונופוליסטי שלהן”

 

שמעון וילנאי ושמחה יודוביץ’

 

בפרוס השנה העברית החדשה – תשע”ט – מערכת “יבול שיא” החליטה לקיים את הריאיון המרכזי של גיליון ראש השנה עם האישיות הכלכלית הבכירה ביותר במשרד ראש הממשלה, פרופסור אבי שמחון, יושב ראש המועצה הלאומית לכלכלה ולמעשה היועץ הכלכלי הבכיר לראש הממשלה בנימין נתניהו.

פרופסור שמחון נולד במושבה קדימה וברקע האקדמי שלו הוא פרופסור במחלקה לכלכלת סביבה ומינהל בפקולטה לחקלאות ברחובות. זו המחלקה שבשעתו נקראה “כלכלה חקלאית” אולם אחרי שנרשמה נסיגה חריגה עד מאד ברישום סטודנטים ללמוד כלכלה חקלאית – שונה שם המחלקה.

לביצוע הריאיון עם הפרופסור שמחון החלטנו לזמן מראיין אורח. למעשה מראיינת אורחת: הכלכלנית שמחה יודוביץ, לשעבר סמנכ”ל בכיר למימון והשקעות במשרד החקלאות וניצבה שנים רבות בראש מינהלת ההשקעות במשרד. שמחה פרשה לפני שנים אחדות לגימלאות, היתה אח”כ חברת דירקטוריון השוק הסיטונאי בצריפין – שנראה היום לדבריה כ”עזובה של ממש” – ובין השאר מכהנת בתפקיד בכיר במשרד הכלכלה בירושלים.

הריאיון עם פרופסור שמחון התקיים במשרדו בקומה השישית במשרד ראש הממשלה בירושלים.

פרופסור אבי שמחון נענה בחיוב לבקשתנו לקיים עמו ריאיון חג אולם הציב תנאי אחד: שלא נצלם אותו במהלך הריאיון מסיבות אישיות. הסכמנו ולכן אתם רואים את שני המרואיינים כפי שישבנו לשולחנו בלשכתו של שמחון ומנהלת הלשכה צביה מזרחי-שושני העבירה לנו צילומים אישיים של הבוס המרואיין.

בהזדמנות זו אני מבקש להודות לנכד (של שמעון וילנאי),  יונתן פדרבוש בן 17, שסייע בתיעוד הריאיון כולו ובצילומי הרקע שביצע בלשכתו של שמחון.

נוכח אורכו של הריאיון אנו מביאים בגיליון זה רק את חלקו הראשון. החלק השני יפורסם בגיליון הבא.

 

יודוביץ: האם התקיים או יתקיים בעתיד דיון כלכלי בממשלה בנושא החקלאות ומעמדה בכלכלה הישראלית?

“כל שנה מתקיים בממשלת ישראל דיון שבו שר החקלאות מספר על האסטרטגיה של המשרד ובמסגרת ההצגה הזאת מתקיים דיון באופן סדיר. פרט לזה צוין “יום החלב” בממשלה. משתמשים בנושא החלב לשוחח על מצב החקלאות בישראל. נושא החקלאות בישראל עולה על שולחן הממשלה יותר מפעם אחת בשנה”.

יבוא תוצרת חקלאית

וילנאי: אני מבין שאתה תומך נלהב בייבוא מוצרים חקלאיים, ללא גבולות, האם לא מקנן בך החשש שהדבר עלול להביא להצפת השווקים ובתוך כך לגרום למיטוטם של ענפים חקלאיים, על כל המשמעויות החמורות שעלולות לנבוע מזה?

ושמחה יודוביץ נוטלת רשות: ובהמשך לשאלה הקודמת אני לא מרגישה שאנחנו מספיק דנים בנושא, מייחסים לזה חשיבות ואיך בעתיד מתייחסים לזה?

“שתי שאלות שהן שאלה אחת. אתחיל באספקת מזון – ביטחון תזונתי. אזרחי מדינת ישראל צריכים לדעת שחקלאי ישראל לא מסוגלים לספק את כל המזון שלנו. מישהו חישב פעם כמה מים יידרשו לייצר מזון לכל אזרחי מדינת ישראל? דרוש בערך 8 מיליארד קוב מים לשנה. הכמות שעומדת לרשות החקלאות עם המים המושבים מגיעה למיליארד וחצי קוב לשנה. אם נעשה מאמץ גדול נגיע ל-2 מיליארד קוב. אנחנו לא מסוגלים לספק לעצמנו את המזון שלנו”.

“כמות המים הנדרשת לספק את כל המזון היא פי ארבעה ממה שיש לנו. יש הרבה דברים שאנחנו לא יכולים לספק אותם לעצמנו, כמו דלק. בואו נרד מהעניין הזה של ביטחון תזונתי. לא יהיה פה ביטחון תזונתי כי פשוט – כשאלוהים ברא את ארץ ישראל הוא לא התכוון שיהיו פה 9 מיליון אזרחים בחלק הקטן, 12 מיליון בני אדם בין הירדן והים. אני רוצה להציג מהי ההשקפה שלי. יש שני אינטרסים סותרים. אחד של הצרכנים שרוצים לקבל מזון משובח ובזול וזה מאד מאד חשוב – 9 מיליון אזרחים וזכותם לקבל מזון”.

וממשיך שמחון: “מצד שני כמה חקלאים עובדים היום בחקלאות? אולי עשרת אלפים. על כל חקלאי יש 1000 אזרחים. החקלאים מאד מאד חשובים לנו. אף אחד לא רוצה להגיע למצב שחקלאים מאבדים את פרנסתם. עכשיו השאלה היא מה אנחנו מייצרים. אם אנחנו מתעקשים לייצר כמו שפעם הייתה כותנה שדורשת הרבה מים והיא בזבזנית. אנשים שגידלו כותנה אולי עושים דברים אחרים. לכן אנחנו צריכים להביא את החקלאות למצב שבו לא תהיה סתירה בין רווחת האזרח ורווחת החקלאי. צריכים להביא למצב שבו יהיה שילוב בין מה שטוב לאזרח לבין מה שטוב לחקלאי. איפה השילוב הזה מתקיים? באותם ירקות ופירות טריים. בסוף, העגבנייה שמגדלים ליד הבית שלי טעימה יותר מזו שמביאים מתורכיה ואם אני יכול לקבל עגבנייה שמגדלים בשדה במחיר סביר אני תמיד אעדיף אותה על עגבנייה שמגיעה מתורכיה. היא גם יותר טעימה ובמחיר סביר והיא גם יותר זולה. בסוף בסוף אתם יודעים שלהביא עגבניות מתורכיה לישראל זו פרוצדורה קשה ויקרה”.

וילנאי: ובכל זאת אתה תומך ביבוא.

אבי שמחון

“מי קובע האם צריך לייצר פה עגבניות או במקום אחר? מי שצריך לקבוע זה הצרכן. אם החקלאי המקומי שיש לו יתרון שהוא מתחת לחלון שלי יודע לגדל עגבניות במחיר סביר – הצרכן תמיד יעדיף את זה. אם הקיבוץ שיש לו בריכת דגים יודע לגדל דגים במחיר סביר, תמיד יש לזה יתרון על דגים שגודלו באפריקה והם מגיעים באניות בפרוצדורה מסובכת. אבל בשביל זה צריך לגדל במחיר סביר ואם ניתן הגנה אז אין שום סיבה להתייעל”.

תמיכה בחקלאות או בחקלאים?

יודוביץ: אבל יש אפשרות גם לתת תמיכה. מדינות אחרות נותנות תמיכה.

“גם מדינת ישראל נותנת תמיכה ונותנת תמיכה גדולה וה- OECD  שמחשב את התמיכות שמדינת ישראל נותנת באופן עקיף – מוצא שאנחנו נותנים תמיכות לא פחות ממדינות אחרות”.

וילנאי: תמיכה ישירה?

“זו לא תמיכה ישירה. זו תמיכה עקיפה.

יודוביץ מתערבת: מחקר.

 ושמחון ממשיך: “תקשיבו, תקשיבו אם עולה למדינת ישראל…מחקר לא עולה כסף. שלושה שקלים להתפיל מטר קוב ולהעביר אותו לחקלאי והמדינה נותנת לו את זה בשקל וחצי או ב-1.80 שקל אז זו תמיכה. אם מדינת ישראל מטילה מכס על יבוא של מוצרי מזון מסוימים, על שמן זית, זו תמיכה, ועוד כהנה וכהנה יש תמיכות רבות. אם מדינת ישראל מסבסדת בתי קשת לבננות התמיכה היא לא במחקר ופיתוח. יש שם תמיכה. זה לא הסכום הגדול”.

יודוביץ: לא הסכום הגדול. צריך לתת לחקלאים גם לחיות. גם במצבים שמחיר העגבנייה קצת יותר יקר – לא להציף את השוק ביבוא עגבניות שאתה לא יודע גם מבחינה תברואתית אם זה בסדר. אין לך בעיה של בריאות הציבור.

“העניין התברואתי הוא מאד מאד חשוב ואני תמכתי בזה שיהיו יותר פקחים שיבחנו את האיכות של יבוא מזון. מסכים במאה אחוז. אסור לנו להביא הנה שום דבר שלא עובר בחינה מדוקדקת שהוא עומד בסטנדרטים הבריאותיים. זה ברור”.

וילנאי: מי תוקע לנו שבודקים כל מה שמייבאים מתורכיה ומירדן. לא בודקים. הסוחר לא בודק.

“אז האמת היא שביקרתי במשרד החקלאות ובחנתי את הדבר הזה. הם טוענים שבודקים. מי שעוד בודק זה משרד הבריאות. כולם מתלוננים שאין מספיק תקנים וכן הלאה. בודקים, אולי לא מספיק”.

יודוביץ: מעט.

“צריך לבדוק היטב. אין שום ספק. בזה אנחנו מסכימים לחלוטין”.

וילנאי: יש הסבורים כי על משרד החקלאות ומשרדים אחרים כמו תיירות ותעשייה ומסחר להתאחד תחת שר אחד כמשרדים כלכליים קטנים דוגמת ההצעה שהופיעה בתכנית המאה שהגו שמעון פרס ויוסי ביילין. אשמח לשמוע את דעתך בנושא.

“אלה שאלות פרוצדורליות בירוקרטיות שאני לא חושב שהם יוסיפו משהו למישהו. משרד הכלכלה, התיירות ומשרד החקלאות יהיו תחת שר אחד? זה לא יעזור לא לזה ולא לזה ולא לזה”.

המראיינים שמחה רבידוביץ ושימעון ווילנאי

יודוביץ: מה זה יתרום?

וילנאי: אתה לא בעד.

“לא”.

דור צעיר ורווחיות הענף

יודוביץ: האם אתה מודע שהגיל הממוצע של החקלאים היום נושק ל-60. למעשה אין לנו דור המשך. האם יש משמעות או רצון להכניס את הדור הצעיר לתחום החקלאות.

“ככל שהתחום יהיה רווחי כך ייכנסו אנשים. כשהתחום לא רווחי לא נכנסים אנשים. זה ברור. אלה חוקי הכלכלה. כמעט אמרתי חוקי הטבע. זה לא עניין למדיניות ממשלתית. הממשלה צריכה לדאוג לזה שבן אדם שרוצה לעבוד בחקלאות – רק אם יש בזה פעילות שהיא רווחית. כשהשווקים עובדים היטב מה שרווחי לפרט, רווחי גם לחברה ומה שאנחנו צריכים לדאוג – שהשווקים יעבדו יותר כדי שייווצר השוויון הזה שמה שרווחי לפרט, רווחי לחברה. אם אנשים צעירים לא רוצים להיכנס לענף זה סימן שהענף לא מספיק רווחי”.

קרקעות ופריפריה

יודוביץ: האם נסתכל רק על הרווחיות? מה קורה לקרקעות? אנחנו מחזיקים גם קרקעות.

וילנאי: שמירה על קרקעות הלאום.

“יש חשיבות להתיישבות בפריפריה, ולכן אני בעד סבסוד ישיר של הפריפריה”.

יודוביץ: למה לא עושים את זה?

” עושים את זה. העניין הזה של התכנון בביצים – הביצים בישראל הן יקרות. ולא שמעתם אותי על היתר יבוא של ביצים מהסיבה הפשוטה שביצים מגדלים בגבול הצפון. רוצים לשמור על מקורות תעסוקה בגבול הצפון, וכל עוד אין לנו מקורות תעסוקה חלופיים על הגדר בגבול הצפון, אנו צריכים להמשיך בשיטה הזאת שנהוגה כיום”.

יודוביץ: יש יישובים גם בעוטף עזה.

“את מתפרצת לדלת פתוחה. אני בעד סבסוד הישובים בעוטף עזה, בגבול הצפון ובפריפריה בכלל”.

יודוביץ: הבעיה שמסבסדים אותם בשנה הראשונה ולאחר מכן

וילנאי: שוכחים אותם.

“תראו, אני לא מנהל את כל המדינה”.

יודוביץ: אבל יש לך השפעה.

“יש לי השפעה ואני משתמש בה כפי שאני אומר לך בכיוונים האלה כדי לעודד התיישבות בפריפריה”.

מים, מים בששון

וילנאי: מה דעתך על מחירי המים הגבוהים הנגבים כיום מהחקלאים שלטענתם יביאו לסגירת ענפים שונים ולפגיעה חמורה עד כלייה מוחלטת בגליל.

“תראה, היום בשביל לתת לחקלאי קוב מים אנחנו צריכים להתפיל אותם. אם לא נתפיל אין לנו קוב מים לתת להם”.

יודוביץ: בצפון יש בעיה.

“כל קוב מים שאנחנו נותנים צריך להתפיל אותם על החוף ולהביא אותם לגליל. להביא קוב מים כזה לגליל, להתפיל ולהוביל עולה בערך בין ארבעה לחמישה שקלים. זו העלות”.

וילנאי: אין מספיק מים מותפלים?

“כבר היום החקלאי מקבל את זה בשקל שמונים. אם לא שווה לו לייצר בשקל שמונים את המוצרים הללו אז גם לא שווה למדינה, כי גם כך על כל קוב שהוא מקבל, המדינה שמה יותר ממה שהחקלאי משלם”.

יודוביץ: מה לעשות עם הקרקעות האלה. נניח לשיטתך ייבשו את המטעים כי לא יהיה מים להשקות אותם. ומה יהיה עם השטחים האלה. אין גידולים מתאימים באזור הזה חוץ ממטעים. אסם הפירות שלנו”.

“נתחיל מזה שאין לנו אסם תבואות. אסם התבואה שלנו הוא במזרח אירופה. תראי, כמו שמצאנו גידולים רווחיים שלא היו קודם לכן. לפני 30 שנה לא היה כל כך הרבה אבוקדו כמו היום. אנחנו חיים בעולם משתנה, זה מאד מאד חשוב להבין את הנקודה הזאת. אנחנו חייבים להיות קשובים לשינוי של העולם וללכת איתו”.

שמחון ממשיך: “אם פעם היתה תקופה שפרחים היה גידול מאד ריווחי. אם היינו ממשיכים לסבסד פרחים מה היינו עושים? לא היה טעם להמשיך לסבסד פרחים נכון? היה פתאום משבר בפרחים והתחילו להיסגר חממות. שאלו בדיוק את השאלה שאת שואלת. תארי לעצמך שמדינת ישראל היתה באותה תקופה ממשיכה לסבסד פרחים”.

יודוביץ: הם עברו לסוגים אחרים של פרחים.

“עדיין היינו ממשיכים לגדל גידול שהוא לא רווחי והיה משבר. הדרך של הכלכלה היא לא קלה. לא קל לרכוב על הנמר הזה שקוראים לו כלכלה. זה לא קל לחקלאים, זה לא קל לבעלי עסקים. זה לא קל לאנשים שבאופן כללי הם עצמאיים. רק קל לשכירים. אני שכיר, לי קל. אמנם אין לי קביעות במשרה הספציפית הזאת אבל באופן כללי אני שכיר. בן אדם שבוחר להיות עצמאי וזה לא משנה אם זה חקלאי או בעל עסק אחר, החיים שלו הרבה יותר קשים. הרבה פעמים מתגמלים כי זה מצליח אבל לא יכולים לתת רשת ביטחון לכולם. אם את נותנת רשת ביטחון לחקלאי, למה לא לתת לבעלי עסקים אחרים. בסוף זה גדול עלינו”.

וילנאי: דיברנו על מים ומחירי מים. על התפלה. מדוע מתמהמהת הקמת מפעל התפלה נוסף בגליל המערבי.

“על מתקן התפלה בגליל המערבי אני שואל את הגורמים הרלוונטיים בממשלה כבר כמה שנים והתשובה שלהם היא תשובה שבדרך כלל נותנים באירועים כאלה. המילה שהיא מאד מפחידה במסדרונות הממשלה. סטטוטוריקה. מה זה סטטוטוריקה? זה לקבל אישור. אתם רוצים מתקן התפלה. זה לא כזה גדול, זה לא באמת מזהם אבל זה מושך מים מהים, מחזיר תמלחת לים ומשום מה אנשים לא רוצים שיהיה לידם מתקן כזה. ואז באה המדינה ואומרת אני רוצה לשים פה מתקן. מיד כל האנשים מסביב מתארגנים. פחות חשוב להם החקלאים. חשוב להם שלא יהיה מתקן כזה והם עושים כל מה שהם יכולים, מפעילים את כל ההשפעה שלהם ואחרי זה הולכים לבתי משפט והתהליך הוא ארוך ומתיש. בסוף אחרי שנים שגם אני ואחרים מציקים לכל אותם גורמים שאחראים על הסטטוטוריקה, הצליחו למצוא מקום ליד מחנה צבאי כי החיילים לא יכולים להתלונן”.

פרסום

יודוביץ: ליד נהריה.

“נכון. עכשיו הולך לקום שם מתקן התפלה. אז אנחנו יכולים היום אחרי שדי פתרו את בעיית הסטטוטוריקה לקוות שיהיה מתקן בעוד 4-5 שנים, כי זה הזמן להוציא מכרזים. אני מבטיח לכם שאני עכשיו אשב על אלה שצריכים להוציא את המכרזים ואני אציק להם ואשאל אותם מתי ייצא המכרז. אני יודע מה הם יענו לי”.

יודוביץ: כמה, מאה מיליון קוב?

“עדיין לא הוחלט אם זה יהיה 100 מיליון קוב או 200 מיליון קוב. אם זה יהיה 100 מיליון קוב אז יקום מתקן התפלה נוסף במרכז הארץ. אנחנו חייבים להיכנס לתהליך של התפלה של 200 מיליון קוב כך שבעוד חמש שנים יהיו לנו עוד 200 מיליון קוב מים אבל זה ייקח עוד חמש שנים”.

וילנאי: אתה היועץ הכלכלי של ראש הממשלה בצורה כזו או אחרת.

“זה פורמאלי. לא צורה כזו או אחרת”.

המקום הכי כואב – זה החלב

וילנאי: זו יוזמה של ראש הממשלה לבטל את מועצות החלב, הצמחים, הלול, הדבש?

“תראה, בוא נפריד בין השאלה הפרוצדורלית של מועצה ובין הבעיה. אני רוצה להיכנס למקום שהוא הכי כואב. זה החלב. החלב בישראל הרבה יותר יקר מהחלב בכל העולם. השאלה היא מה אנחנו עושים בעניין. משלימים עם העובדה שאזרחי המדינה קונים חלב ומוצריו במחיר מאד גבוה וזה בדוק, או מנסים להיאבק בזה. יש סיבה אובייקטיבית למה החלב בישראל יקר יותר”.

יודוביץ: תשומות.

מזג האוויר. תשומות זה שבהולנד מוציאים את הפרה לאחו והיא אוכלת שם עשב. פה אין עשב. פה צריך להביא גרעינים מאוקראינה ורומניה וזה יותר יקר. מסביר חלק, לא מסביר את הכל, כי הפער הוא מאד גדול. חלק גדול מזה מוסבר במבנה הארכאי המיושן של התכנון. להאשים את המחלבות זה קל ופופולארי ואני עשיתי את זה הרבה. כשפרצה המחאה החברתית שכנעתי אז את שר האוצר (היה יושב ראש הפורום המייעץ לשר האוצר – ש.ו.). היתה מחאת הקוטג’; כל הפקידים אמרו לו, לא, זה פופוליזם, זה לא נכון. אל תתערב. החלטתי לשכנע את שר האוצר ולהסביר לו שזה לא פופוליזם. זה נכון.

החלב בישראל יקר. יש בעיה עם המחלבות. יש בעיה עם תנובה, יש בעיה עם טרה, יש בעיה עם שטראוס. הרווחיות שלהם הרבה יותר גבוהה. הן מנצלות את המעמד המונופוליסטי שלהן. באמת שר האוצר בזמנו הכריע לקחת צד בוויכוח ואז נאבקנו לצמצם את הכוח המונופוליסטי של המחלבות. זה קל. זה מונופולים. כולם שונאים מונופולים. קל להתנפל עליהם. הרבה יותר קשה כשמדובר באנשים שקמים מוקדם בבוקר, עובדים קשה ולא מרוויחים הרבה וזה הרפתנים. לבוא בטענות לאנשים כאלה זה מאד קשה.

אבל יש לנו פה בעיה. מצד אחד יש אזרחים שצורכים מוצרי חלב יותר מדי ביוקר. מצד שני יש פה אנשים טובים שמייצרים את החלב היקר הזה בצורה לא יעילה. איך אנחנו מרבעים את המעגל? עכשיו תשמעו. פעם היה תכנון בהרבה מדינות. היום נשארו רק ישראל וקנדה, ואף מדינה שעזבה תכנון לא התחרטה על זה. שיטת המכסות היא שיטה בזבזנית ולא טובה. הפתרון שלי הוא לבטל את שיטת המכסות אבל לא בבת אחת, אלא על פני זמן, ולפצות בכסף את אותם רפתנים שיצטרכו לסגור רפתות; הרפתנים הלא יעילים. אם רפתן הוא פחות יעיל זה מראה שהוא גם מרוויח פחות ואז מה שמדינת ישראל צריכה לעשות זה לבוא אליו להגיד לו תודה על כל השנים הללו: קח סכום כסף שיאפשר לך למצוא את דרכך ואת דרכי ילדיך בעתיד. אין טעם לדחוף את הילדים למקום שהוא מבוי סתום”.

יודוביץ: זה אנשים שאין להם אלטרנטיבה אחרת.

“אני אתן להם כסף והם ימצאו מה לעשות עם הכסף. מדינת ישראל תשלם להם. תראו, היום התכניות של האוצר זה גם לתת כסף, זה בעיקר כסף להתייעלות, להקים מחלבה, להרחיב, לעשות. אני אומר לפקידי האוצר תפסיקו לנסות לנהל את הדבר הזה. תתנו לזה, תתנו ל-הוא בשביל מתקן כזה, בשביל מתקן ייבוש. קחו את הכסף הזה ותנו אותו ישירות לרפתנים. תנו ליעילים שברפתנים לגדול, לאפשר להם לצמוח”.

יודוביץ: השאלה אם הם יגדלו או שיכנסו משקיעים ויעשו רפתות ענק.

“מישהו צריך לחלוב את הפרות, מישהו צריך לנהל את הדבר הזה. את קוראת לזה חברות, רפתנים. אני רוצה שיבוא מישהו ויעשה את זה בצורה יעילה. יחד עם זאת רפתות שנמצאות בפריפריה אותן צריך לסבסד ישירות. אבל לא דרך זה שאנחנו גובים מחיר גבוה מהצרכן. אם מדינת ישראל רוצה שיהיו רפתות בפריפריה היא צריכה להכניס את היד לכיס התקציבי ולתת סובסידיה לאנשים שיושבים בפריפריה. לא דרך זה שמעלים את מחיר החלב”.

יודוביץ: השאלה אם זה יוריד לנו את מחיר החלב.

“בטוח”.

יודוביץ: לא יהיה מחיר מטרה.

“20 אחוז. מחיר המטרה צריך להתבטל בתהליך הדרגתי”.

יודוביץ: ואז לפי מה ישלמו להם?

“איך משלמים על כל מוצר בעולם. כל מוצר בעולם יש לו מחיר גם בלי תכנון. יש תכנון בישראל רק בחלב ובביצים. בכל העולם חלב נמכר בלי תכנון. איך הם מסתדרים? ואני בטוח שהתכנון יתבטל בקנדה ואני בטוח שהתכנון יתבטל גם בישראל. המצב לא הגיוני. השאלה – איך נעשה את זה. יום אחד פשוט יירד הגרזן”.

יודוביץ מתפרצת: אסור לעשות את זה כך.

ושמחון ממשיך: “או שנמצא פתרון לאותם רפתנים שיצטרכו לצאת מהענף. למצוא פתרון זה פשוט לתת להם כסף. אין פתרון אחר.

וילנאי: ומה עם שאר המועצות: צמחים, לול, דבש.

“לא בחנתי את זה כל כך לעומק על מנת לתת לך תשובה כל כך חותכת. את ענין החלב בחנתי לעומק”.

 

לידים

  1. “מישהו חישב פעם כמה מים יידרשו לייצר מזון לכל אזרחי מדינת ישראל? דרוש בערך 8 מיליארד קוב מים לשנה. הכמות שעומדת לרשות החקלאות עם המים המושבים מגיעה למיליארד וחצי קוב לשנה. אם נעשה מאמץ גדול נגיע ל-2 מיליארד קוב. אנחנו לא מסוגלים לספק לעצמנו את המזון שלנו”
  2. “באה המדינה ואומרת אני רוצה לשים פה מתקן התפלה. מיד כל האנשים מסביב מתארגנים. פחות חשוב להם החקלאים. חשוב להם שלא יהיה מתקן כזה והם עושים כל מה שהם יכולים. בסוף אחרי שנים שגם אני ואחרים מציקים לכל אותם גורמים שאחראים על הסטטוטוריקה, הצליחו למצוא מקום ליד מחנה צבאי כי החיילים לא יכולים להתלונן. אז אנחנו יכולים היום לקוות שיהיה מתקן בעוד 4-5 שנים”
  3. “הפתרון שלי הוא לבטל את שיטת המכסות אבל לא בבת אחת, אלא על פני זמן, ולפצות בכסף את אותם רפתנים שיצטרכו לסגור רפתות; הרפתנים הלא יעילים. אם רפתן הוא פחות יעיל זה מראה שהוא גם מרוויח פחות ואז מה שמדינת ישראל צריכה לעשות זה לבוא אליו להגיד לו תודה על כל השנים הללו: קח סכום כסף שיאפשר לך למצוא את דרכך ואת דרכי ילדיך בעתיד. אין טעם לדחוף את הילדים למקום שהוא מבוי סתום”

 

 

Print Friendly, PDF & Email

בנוסף אולי תאהב/י

מצטרפים לדף הפייסבוק של אגרונט ונשארים מעודכנים כל הזמן‎

אודות מערכת פורטל אגרונט

מערכת פורטל אגרונט עושה כמיטב יכולתה להביא בפניכם חדשות , כתבות ,מחקרים וידיעות מהארץ ומהעולם בפורטל המון אינפורמציה בתחום החקלאות בכל הצעה בקשה רעיון נשמח באם תיצרו קשר

בידקו גם

חכו לעלייה הצפויה במחירי התירס ומזונות יסוד אחרים בשל שינוי האקלים.

חושבים שמחירי הפופקורן היום גבוהים? חכו לעלייה הצפויה במחירי התירס ומזונות יסוד אחרים בשל שינוי …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *