משבר המים לא צריך להיות נחלתם של החקלאים בלבד

מאת: רחל בורושק, מנהלת המחלקה הכלכלית בהתאחדות חקלאי ישראל

פרסום

משבר המים הקשה הפוקד את מדינת ישראל בשנה זו, ובסיכוי סביר יבוא על פתרונו המלא רק בעוד מספר שנים – איננו, ואסור שיהיה נחלתם של החקלאים בלבד, ואסור שהם יהיו ברירת המחדל של ניהול המחסור.

בנוסף לשימוש החקלאות במים ליצור מזון וליצוא, היא מהווה את העוגן העיקרי של הפריסה ההתיישבותית ברחבי הארץ, ויש לכן לנהל את המחסור ביחס לחקלאות כך שלא תאבד את יכולת ההתאוששות ממנו וצמיחתה לשנים הבאות.

מסגרת המים השפירים לחקלאות לשנת 2009 קוצצה ב- 22% לעומת המים שהותרו לה לשימוש בשנת 2008. המשמעות היא הפחתה של 100 מיליון מ"ק ומתן הקצאות מים שפירים של 354 מיליוני מ"ק לחקלאות במערכת הארצית בלבד. לכמות זו, לא היה אח ורע בכל תולדות פיתוח החקלאות בארץ, ומכאן השלכות מרחיקות לכת – הן על יכולת הפקת התוצרת החקלאית והן התעסוקה והפרנסה של אלפי חקלאים ומשפחותיהם.

למרות שהמדינה עצמה נוקטת באומדן נזק שנתי של 450 מיליוני שקלים, היא החליטה לפצות את החקלאים  בסכום נמוך יותר של 258 מיליוני שקלים. למרות שהנזקים בפועל גבוהים מהפיצוי, החקלאים מברכים על יוזמת שר החקלאות והחלטת הממשלה לפצות את החקלאים , כך  שהוא יאפשר, יחד עם צעדי תמיכה נוספים בענפים בהם ההשלכות חמורות יותר, לגשר על מיעוט המים בשנה זו.

עצירת הגשמים של חודש ינואר  האחרון, מעלה באוויר חשש גדול לכך שהקצאות המים לשנת 2009 יהיו אף נמוכות מהנקוב בהחלטה הנוכחית. יש לציין, כי כל הפחתה נוספת מההקצאה הנוכחית – ללא טיפול מתאים – פירושה זריעת הרס ועזובה בחלקים נרחבים של ההתיישבות החקלאית.  לכן, אל לה – להחלטה זו, ליפול אלא לאחר שהמדינה באה בדברים עם החקלאים וגיבשה עימם תוכנית ארוכת טווח לשיקום וחזרה להיקפי היצור המקובלים.

פרסום

על משרדי הממשלה ובראשם משרד החקלאות ורשות המים לנקוט בכל הצעדים המתבקשים מהיות משק המים במצב חירום, ולהביא לחיסכון משמעותי ונראה לעין של הצריכה במגזרים הלא חקלאיים. כמו כן יש ליישם את החלטות הממשלה ולזרז, כיאה למצב חירום, את כל המכשלות המונעות הפניית מים מושבים נוספים לחקלאות – תחת זרימתם לים.

על מנת שנוכל לעבור את השנה הקשה המצפה לנו יש להקים במסגרת משרד החקלאות צוותים מקצועיים משותפים עם החקלאים בכדי ללוות את קיצוץ ההקצאות הנוכחי, ולהעריך את הנזקים בטווח שמעבר לשנה הנוכחית של מניעת מים מהחקלאות, וימליץ על תוכנית קונקרטית ומעשית לישובים ולענפי הגידול בהם יש סכנה של נטישת העיסוק החקלאי עקב המחסור במים. במידה והממשלה עצמה תבצע את החלטותיה לפיתוח משק המים,  הרי שמדובר על תקופת מעבר של מספר שנים –  קשה ככל שתהיה, בה יש לשמר את הקיים ולהבטיח יכולת הצמיחה בעתיד.

כל החלטה על קיצוץ הקצאות המים השפירים לחקלאות, צריכות להיות מלוות גם בתוכנית שיקום של השטחים המעובדים שעוברים תהליך ייבוש כפוי בשנה זו. במהלך תקופה זו, על הממשלה להיות שותפה בקושי לגשר על חוסר המים, ומכאן יכולת ההתפרנסות של החקלאים בשנים אלו