מדינת ישראל שבדרך נולדה מן ההתיישבות והחקלאות. התנועה הציונית הייתה מהפכה של עם נטול אדמה, החי על פרנסות אוויר בדמות מסחר ומקצועות חופשיים למיניהם. המתיישב, החורש את התלם האחרון ומגן בגופו על המולדת היה "האחר האולטימטיבי" ליהודי הגלותי, והיה בבחינת מיתוס שהחזיק כשלושה-ארבעה דורות עד לשנות השמונים של המאה העשרים.
עם התוכנית לייצוב כלכלי בשנת 1985, שבמסגרתה הוסרו מהחקלאות כמעט כל התמיכות והסובסידיות למיניהן, הפך הענף ל"שפחה חרופה" בקרב החברה הישראלית. הפתרונות שייצרה המערכת החקלאית על מנת להתמודד עם הגזירות הכלכליות הצליחו: הטכנולוגיה החקלאית ובראשה טכנולוגיית המים שגשגה, כמו גם הגנטיקה והיזמות שהגיעו להישגים מרשימים בקנה מידה בינלאומי.
פרסום
אך בארץ, התחושה בקרב החקלאים כי "הכושי עשה את שלו והכושי יכול ללכת" הלכה והשתרשה.המחיר היה כבד: יותר ויותר חקלאים עזבו את המקצוע. הגיל הממוצע עלה וכיום, למרות התוצאות המקצועיות המרשימות, החקלאים מרגישים הלומים וחבולים.
