בשנים האחרונות מתמודדים מגדלי תות השדה בישראל עם מחלה חדשה יחסית בענף – Neopestalotiopsis, פתוגן פטרייתי שעלול לפגוע בעלים, בכתר, בשורשים ובפרי.

אחד המסרים החשובים בהתמודדות עם המחלה הוא שלא מספיק לחשוב רק על טיפול לאחר שהמחלה מופיעה.

Neopestalotiopsis יכולה לשרוד בחומר ריבוי ובשאריות צמחיות, לייצר נבגים על רקמות נגועות ולהתפזר באמצעות מים, כלי עבודה, עובדים, ציוד ואף רוח.

לכן סניטציה, חיטוי וצמצום התנועה של הפתוגן בתוך המשק הם חלק מרכזי בממשק המניעה.

פרסום

למה סניטציה חשובה כל כך בגידול תות?

בגידול אינטנסיבי של תות מתקיימת תנועה רבה בתוך החלקה.

עובדים עוברים בין השורות לצורך:

• קטיף.
• ניקוי עלים.
• גיזום.
• טיפול בצמחים.
• ריסוס.
• בדיקת מערכות השקיה.
• פינוי פרי וצמחים.

מזמרה, סכין, כפפה, נעל, עגלת קטיף או ארגז שנגעו ברקמה נגועה יכולים להפוך לאמצעי שמעביר חומר נגוע למקום אחר.

לכן החיטוי אינו "טיפול בצמח החולה".

מטרתו היא בעיקר לשבור את שרשרת ההפצה.

מתחילים עוד לפני השתילה

קו ההגנה הראשון הוא חומר ריבוי בריא.

שתילים המראים:

• כתמים חשודים.
• נבילה.
• שינוי צבע בכתר.
• חולשה חריגה.
• מערכת שורשים לא תקינה.

אינם צריכים להיכנס לחלקה בלי בירור.

בנוסף יש לפנות שאריות גידול מהעונה הקודמת ולבחון את היסטוריית החלקה, משום שהפתוגן יכול לשרוד בשאריות צמחים ובקרקע.

מים חופשיים – אחד ממנועי ההפצה של המחלה

Neopestalotiopsis קשורה באופן הדוק לתנאי רטיבות ולחות גבוהה.

טיפות מים יכולות להעביר נבגים מרקמה נגועה לרקמה בריאה בתהליך המכונה:

Splash dispersal – הפצה בהתזה.

לכן כאשר ניתן לבחור בין שיטות השקיה, טפטוף עדיף על השקיה מעל הנוף מבחינת הפחתת הרטבת העלווה והפצת המחלה.

ואם חייבים להשתמש בהמטרה או בערפול?

לעיתים נעשה שימוש בהמטרה בתקופת הקליטה או לצורכי צינון.

במקרים כאלה המטרה היא לקצר ככל האפשר את משך הזמן שבו העלווה נשארת רטובה.

כאשר תנאי הגידול מאפשרים זאת, עדיף לבצע הרטבה בשעות הבוקר המוקדמות, כך שהצמחים יוכלו להתייבש במהירות בהמשך היום.

בהמשך הגידול, כאשר אין צורך אגרונומי בהרטבת העלווה, עדיף להישען על טפטוף.

לא עובדים בצמחים רטובים

קטיף, גיזום, ניקוי עלים ותנועה אינטנסיבית בין הצמחים כאשר העלווה רטובה עלולים להגדיל את הסיכון להפצה פיזית של חומר נגוע.

לכן מומלץ:

• לא לגזום כשהנוף רטוב.
• לא לבצע ניקוי עלים בחלקה רטובה.
• לצמצם עבודות מגע כאשר העלווה רטובה.
• לעבוד קודם באזורים הבריאים.
• להשאיר אזורים חשודים או נגועים לסוף יום העבודה.

כלי עבודה – נקודת תורפה מרכזית

מזמרה או סכין שנגעו בצמח נגוע ולאחר מכן עברו לצמח בריא עלולות להעביר חומר מזהם.

לכן מומלץ ליצור נוהל חיטוי קבוע, ולא לחכות עד שהמחלה כבר נראית בכל השורה.

לדוגמה:

1. מתחילים את העבודה באזור הבריא.
2. אזור חשוד מטופל אחרון.
3. לאחר טיפול בצמח חשוד – הכלי עובר ניקוי וחיטוי.
4. כלי שעבר באזור נגוע אינו חוזר מיד לאזור נקי.
5. ציוד המועבר מחלקה לחלקה מנוקה ומחוטא לפני המעבר.

קודם מנקים – אחר כך מחטאים

חומר חיטוי אינו עובד היטב על כלי שמכוסה בבוץ, אדמה, מוהל או שאריות צמחים.

לכן הסדר הנכון הוא:

הסרת לכלוך → שטיפה וניקוי → חיטוי → זמן מגע מתאים → ייבוש או שטיפה בהתאם להוראות התכשיר.

זהו עיקרון חשוב במיוחד בעגלות, מגשים, ארגזים, משטחי עבודה, צנרת, תעלות וכל ציוד שבו עלול להצטבר חומר אורגני.

במה אפשר לחטא כלי עבודה ומשטחים?

קיימות כמה קבוצות של חומרי חיטוי המשמשות בחקלאות ובמשתלות.

אלכוהול 70%

אלכוהול בריכוז של כ־70% יכול להתאים לחיטוי מהיר של כלי חיתוך וכלים קטנים.

הכלי צריך להיות נקי מלכלוך וחומר צמחי לפני החיטוי, ויש לאפשר לחומר זמן מגע מתאים.

תמיסות כלור מבוססות Troclosene Sodium – "כלור חכם"

לצד כלור נוזלי המבוסס על סודיום היפוכלוריט – Sodium Hypochlorite, קיימות טכנולוגיות המבוססות על Troclosene Sodium, הידוע גם בשם Sodium Dichloroisocyanurate או NaDCC.

ההבדל אינו רק בצורה שבה החומר מסופק.

תמיסות סודיום היפוכלוריט הן בדרך כלל בסיסיות ומעלות את ה־pH של התמיסה. ככל שה־pH עולה, חלק גדול יותר מהכלור החופשי נמצא בצורת Hypochlorite Ion ‏(OCl⁻), שהיא פחות פעילה מבחינה מיקרוביצידית לעומת חומצה היפוכלורית – HOCl.

Troclosene Sodium יוצר בדרך כלל תמיסה בחומציות מתונה יותר, שבה חלק גדול יותר מהכלור הפעיל נמצא בצורת HOCl.

בנוסף, מולקולת ה־Troclosene פועלת כמעין מאגר של כלור זמין: חלק מהכלור נמצא חופשי בתמיסה וחלקו נשאר קשור למולקולה. כאשר הכלור החופשי נצרך במגע עם מיקרואורגניזמים או חומר אורגני, משתחרר כלור נוסף מן המאגר ומסייע להחזיר את שיווי המשקל.

מכאן מגיע לעיתים הכינוי:

"כלור חכם" – כלור המשתחרר בהדרגה בהתאם לצריכה בתמיסה.

המשמעות המעשית היא פעילות חיטוי יציבה יותר לאורך זמן ביחס לתמיסות היפוכלוריט רגילות, בהתאם לריכוז, איכות המים, כמות החומר האורגני וזמן המגע.

תכשירים המבוססים על טכנולוגיה זו יכולים לשמש, בהתאם להתוויה ולהוראות היצרן, לחיטוי של:

• כלי עבודה.
• משטחי עבודה.
• מגשים.
• ארגזים.
• רצפות.
• קירות ומבני חממות.
• אזורי בתי אריזה ומשתלות.
• תעלות ניקוז.
• מערכות השקיה.
• צנרת.
• תעלות גידול ומערכות הולכת מים, כאשר התכשיר מיועד לכך.

כשניקוי וחיטוי נעשים באותה פעולה

חומר אורגני, אבק, בוץ ושאריות צמחיות מפחיתים את יעילותם של חומרי חיטוי רבים.

לכן קיימים גם תכשירים המשלבים חומר מחטא עם רכיבי ניקוי ודטרגנטים, שמטרתם לסייע בפירוק ובהסרת הלכלוך ובמקביל לבצע חיטוי.

דוגמה לכך היא קלור-בק (Klor-Bac), המשווק על ידי קונצפט ונועד לניקוי וחיטוי של מבנים ומשטחים.

השילוב בין פעולת ניקוי לבין פעולת חיטוי יכול להיות שימושי במיוחד במקומות שבהם קיימות שאריות אורגניות ולכלוך, כגון:

• רצפות.
• משטחי עבודה.
• מגשים וארגזים.
• בתי אריזה.
• משתלות.
• חממות.
• תעלות ניקוז.
• מערכות השקיה וצנרת – בהתאם להוראות השימוש והייעוד של התכשיר.

גם כאשר משתמשים בתכשיר המשלב ניקוי וחיטוי, יש להקפיד על ריכוז, זמן מגע, שטיפה אם נדרשת והוראות היצרן.

תרכובות אמוניום רביעוני

חומרי Quats משמשים בחקלאות ובמשתלות לחיטוי משטחים, מגשים, ציוד, רצפות ומבנים.

יש לעבוד אך ורק לפי הריכוז וזמן המגע הרשומים בתווית התכשיר.

מי חמצן וחומצה פראצטית

קיימים תכשירים מקצועיים המבוססים על מי חמצן, חומצה פראצטית או שילובים שלהם ומיועדים לחיטוי ציוד ומשטחים בחקלאות ובמשתלות.

גם כאן אין "מתכון" אחיד.

הריכוז, זמן המגע והצורך בשטיפה נקבעים לפי המוצר והייעוד המאושר שלו.

זמן המגע הוא חלק מהחיטוי

טבילה והוצאה מיידית אינן בהכרח חיטוי יעיל.

חומר החיטוי צריך להישאר במגע עם המשטח למשך הזמן שנקבע עבורו.

בחלק מחומרי החיטוי לכלי עבודה מדובר בעשרות שניות, בעוד שבחומרים ובשימושים אחרים נדרשות דקות אחדות או זמן ארוך יותר.

לכן הכלל הוא:

לא עובדים לפי "כמה שניות נראה מספיק" – עובדים לפי הוראות התכשיר.

פרסום

ומה לגבי צנרת ותעלות?

במערכות תות, ובמיוחד בגידול במצע מנותק, הסניטציה אינה מסתיימת בכלי העבודה.

גם:

• קווי השקיה.
• צנרת.
• מיכלים.
• תעלות.
• מערכות ניקוז.
• מערכות דישון.
• משטחים הבאים במגע עם מים.

יכולים לצבור ביופילם, אצות, חומר אורגני ומיקרואורגניזמים.

לכן בין מחזורי גידול, ובמקרים המתאימים גם במהלך העונה בהתאם לפרוטוקול מקצועי, יש לכלול ניקוי וחיטוי של מערכות המים וההולכה.

יש להשתמש רק בתכשירים המיועדים לכך ולהקפיד במיוחד על:

• ריכוז נכון.
• זמן מגע.
• התאמה לחומר שממנו עשויה הצנרת.
• שטיפה לאחר הטיפול כאשר נדרשת.
• מניעת מגע עם הצמחים בריכוז שאינו מיועד לכך.
• הוראות הבטיחות והתווית.

נמצאה נגיעות – לא הולכים עם הצמח החולה לאורך השורה

צמח עם תסמינים משמעותיים יכול להפוך למקור פעיל של נבגים.

אבל גם הדרך שבה מוציאים את הצמח חשובה.

Neopestalotiopsis מייצרת נבגים על רקמה נגועה, ואלה יכולים להתפזר במים, במגע, על ציוד ואף ברוח.

לכן כאשר מוציאים צמח החשוד כנגוע:

1. מביאים את שקית האיסוף אל הצמח.
2. מכסים או מכניסים ככל האפשר את הצמח לשקית לפני שמטלטלים אותו.
3. עוקרים בזהירות את הצמח, כולל הכתר והשורשים, ישירות לתוך השקית.
4. אוספים לתוכה גם חומר צמחי שניתק.
5. סוגרים את השקית עוד בתוך החלקה.
6. מפנים אותה מהשטח להשמדה בהתאם לנוהל המשק.

אין לעקור צמח נגוע באופן גלוי ואז ללכת איתו לאורך השורה בין צמחים בריאים.

לאחר העקירה יש לנקות ולחטא את כלי העבודה, הכפפות והציוד שבאו במגע עם הצמח.

לא תמיד אפשר לזהות Neopestalotiopsis בעין

כתמי עלים, נבילה ופגיעות בכתר יכולים להידמות למחלות אחרות.

לכן כאשר מופיעים תסמינים חשודים במספר צמחים, ובמיוחד כאשר קיימת תמותה מתקדמת, נכון לבצע אבחון מקצועי ולא לקבוע על סמך המראה בלבד שמדובר ב־Neopestalotiopsis.

זיהוי נכון חשוב משום שאופן ההתמודדות יכול להשתנות בהתאם לפתוגן.

מוקדי הסיכון העיקריים – ומה עושים?

צ'קליסט סניטציה למגדל תות

לפני תחילת העונה

□ לעבוד עם שתילים ממקור בריא ומבוקר.
□ לפנות שאריות צמחיות מהעונה הקודמת.
□ לנקות תעלות, מגשים, ציוד ומשטחים.
□ לנקות ולחטא במידת הצורך צנרת ומערכות השקיה.
□ להכין מראש חומר ועמדת חיטוי.
□ לקבוע סדר עבודה בין חלקות נקיות לחשודות.
□ להדריך את העובדים כיצד נראה צמח חשוד.

במהלך העונה

□ להתחיל את יום העבודה באזורים הבריאים.
□ לעבוד באזור נגוע אחרון.
□ לא לעבור מאזור נגוע לבריא עם ציוד מלוכלך.
□ לחטא כלי עבודה באופן שוטף.
□ להימנע ככל האפשר מעבודה בצמחים רטובים.
□ להעדיף טפטוף ולהפחית הרטבה מיותרת של הנוף.
□ לנטר כתמים, נבילה ושינויי צבע בכתר.
□ להחזיק שקיות זמינות לפינוי צמחים חשודים.

לאחר גילוי מוקד

□ לסמן את האזור.
□ לצמצם תנועה דרכו.
□ להביא שקית אל הצמח החשוד.
□ לעקור את הצמח עם הכתר והשורשים ישירות לתוכה.
□ לסגור את השקית באזור הטיפול.
□ לפנות את החומר מהחלקה.
□ לנקות ולחטא את הכלים והציוד.
□ לבצע ניטור מוגבר בצמחים הסמוכים.
□ במקרה הצורך – לשלוח דגימה לאבחון.

חיטוי הוא חלק ממערכת – לא פתרון יחיד

Neopestalotiopsis ממחישה היטב מדוע הגנת הצומח בתות אינה יכולה להתבסס רק על השאלה "במה מרססים?".

מערך נכון מתחיל ב:

חומר ריבוי בריא → מניעת רטיבות עודפת → ניטור → סניטציה → עבודה בכיוון נכון בחלקה → הוצאה בטוחה של צמחים נגועים → ניקוי וחיטוי ציוד, צנרת ותעלות → טיפול מקצועי בהתאם לאבחון.

דווקא הפעולות היומיומיות – כלי עבודה נקי, כפפות שלא עוברות ממוקד נגוע לשורה בריאה, טפטוף במקום הרטבת הנוף, מערכת מים נקייה ופינוי צמח נגוע בתוך שקית – יכולות להשפיע מאוד על קצב התפשטות המחלה.

במחלה המייצרת חומר הדבקה חדש בתוך החלקה, המטרה אינה רק לטפל בצמח שכבר נפגע – אלא למנוע ממנו להפוך למקור ההדבקה של הצמח הבא.

בפרק הבא במדריך: פריחה, האבקה, חנטה וניהול היבול בתות שדה – איך מגדילים את שיעור הפרי האיכותי ומצמצמים עיוותים ופחת.