חקלאות ישראל – דוגמה ומופת לחיסכון והתייעלות בצריכת המים
מאת: איתן בן דוד, מזכ"ל תנועת המושבים
בעקבות משבר המים הקשה שוב נשמעים קולות שמאשימים את החקלאות הישראלית בשימוש בזבזני במים. טענות אלו גורמות לעוול קשה למגזר החקלאי שעשה בעשורים האחרונים מאמצים כבירים שנשאו פרי לחיסכון במים והתייעלות.
פרסום
עד לשנות התשעים צרכה החקלאות בישראל מעל למיליארד קוב של מים שפירים. בשני העשורים האחרונים נרשמו מספר תהליכים במקביל: היצור החקלאי גדל בעשרות אחוזים, בניגוד לתפיסה השגויה שהחקלאות הצטמצמה, חל מעבר בהיקף גדול לשימוש במי קולחין מטוהרים ומים מליחים ושוליים באיכויות שאינן מתאימות לשום שימוש אחר. כתוצאה מהקיצוצים החדים, השנה צריכת המים השפירים לחקלאות מגיעה ל-350 מיליון קוב בלבד.
ההתייעלות בשימוש במים לחקלאות אפשרה העברת מאות מיליוני קובים של מים שפירים לשימושים השונים במגזר העירוני. בנוסף, המעבר למי קולחין בחקלאות פותר בעיה עצומה של סילוק מים אלו, שאלמלא השימוש בחקלאות, היו מוזרמים לים או לנחלים, דבר הגורם לזיהום חופי מדינת ישראל ומקורות המים.
מוזר בעיני שבעוד שהחקלאות בישראל מהווה לעיתים שק חבטות, בעוד שבעולם אנו מושא לקנאה ולחיקוי. התערוכות החקלאיות שנערכות בישראל מושכות אליהן אלפי מבקרים מרחבי העולם שבאים ללמוד על שיטות ההשקיה החסכוניות והיעילות שיישמנו.
בהקשר זה, כמה נכון הוא המשפט "אין נביא בעירו"….
בהזדמנות זו כדאי לנתץ מיתוס נוסף – "סבסוד המים לחקלאות".
בעבר אכן סופקו המים לחקלאות במחיר נמוך, אולם שורה של התייקרויות כפויות והסכם המים שנחתם בין הממשלה לבין התאחדות חקלאי ישראל שינו מצב זה.
חיסכון במים הוא צו השעה וחובה של כולנו. אין ספק שגם במגזר החקלאי, למרות העבודה הרבה שנעשתה יש עוד מקום להתייעלות – ותמיד יהיה. אולם מי שמנסה להפוך את החקלאים לאויבי המים טועה, מטעה ומסית את הדיון מהרמה העניינית לחילופי האשמות עקרים.
פרסום
החקלאות היא ענף כלכלי שצריך לפרנס את העוסקים בו, אבל מי שמודד את החקלאות רק בקריטריונים הכלכליים מפספס בגדול. הגידול החקלאי הוא האמצעי היעיל ביותר לשמירת אדמות המדינה והשטחים הפתוחים ושימור המרחב הכפרי. שטחים שננטשים על ידי החקלאים הופכים לשממה או נתפסים על ידי גורמים אחרים וזהו תהליך שבמקרים רבים הוא חד כיווני ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור.
יש המשתעשעים ברעיון שאפשר לייבא את התוצרת החקלאית ממדינות אחרות ומשליכים אותו לחלל האוויר בהזדמנויות שונות ספק ברצינות וספק כסוג של התגרות ופרובוקציה. זה רעיון שאינו רציני. מדינה במצבה של ישראל אינה יכולה להישען על אספקת מזון מבחוץ והדבר יהפוך אותנו לפגיעים יותר מבחינת התלות בקהילה הבינלאומית.
לפני כשנה התמודד העולם עם משבר קשה של התייקרות מחירי המזון. המשבר הפיננסי והכלכלי שבא בעקבותיו הביא לירידה מסוימת במחירי המזון ודחק את הנושא מהכותרות, אך בראיה ארוכת טווח יתכן בהחלט שנחזה בחידוש עליית מחירי המזון ומדינות התלויות באספקה חיצונית של תוצרת חקלאית תהיינה בבעיה גדולה.
כמה מהכלכלנים המובילים בעולם מעריכים שכעת היא שעתה הגדולה של החקלאות. אני שותף להערכה זו ולכן טוב תעשה המדינה אם תמצא את הדרכים לשמור על חקלאיה ולא לנסות לדחוק אותם אל מחוץ למעגל הייצור.
