מרבית המשקים ערכם מבחינה כספית הוא רב, אולם עם זה לא הולכים למכולת, ואין גם לשכוח כי החקלאים ברובם לא רוצים למכור את הנחלות, שבהן השקיעו את דמם, מרצם וזיעתם
גודל החלקות העומדות לרשות החקלאים אינן עונות על צורך מינימלי של פרנסה. פעם, מדונם שניים של חממות ציפורן, הייתה מתפרנסת משפחה שלמה. פעם היו מוכרים "פרדס חסכון" בגדלים של חמישה ועשרה דונם, כפנסיה לשעת הזיקנה. היום זה לא מספיק.
פרסום
גיל החקלאים שהם מבוגרים ועתידם כבר מאחריהם, אינו מאפשר להם עבודה אינטנסיבית בחקלאות, ומאידך אין להם פנסיה ראויה.
כמו-כן, איכות הסביבה והשמירה על חיינו דורשת (ובצדק) הפחתת הריסוסים והדשנים הכימיים, וזה אומר פחות יבול, במיוחד באזור המרכז. בנוסף, מחירי המים שהפכו לבלתי נסבלים, אינם מאפשרים עיבודים זולים ויש צורך במציאת תחליפים.
לא רוצים למכור
למציאת, או פיתוח זנים חדשים וגידולים חדשים, נדרשות עשר עד חמש עשרה שנה במקרה של הצלחה. גידולי בקר ועופות דורשים מכסות גדולות, וטכנולוגיה מתקדמת שעולה כסף רב.
נכון, מרבית המשקים ערכם מבחינה כספית הוא רב, אולם עם זה לא הולכים למכולת, ואין גם לשכוח כי החקלאים ברובם לא רוצים למכור את הנחלות, שבהן השקיעו את דמם, מרצם וזיעתם
פרסום
