תאנים בית אלפא

מה אגיד לכם, חוויית הארייה היא משהו ראשוני. הזכירה לי את ידידי משכבר הימים רבי עקיבא, עוד מהתקופה שהיה בור ועם הארץ וחי במערה. עקיבא שאני הכרתי היה מתעו רר עם אור ראשון, מביא כפה לשכווי שהעיר אותו, פולה אניצי קש מזקנו המקורזל, מפעיל את הפרקולטור ועד שהקפה רתח היה קופץ לשניה אל מחוץ למערה, אורה את שתי התאנים שהסמיקו, חוזר בדילוג, יושב על האדמה הנוחה וסועד את לבו. וכל זה טרם עלתה השמש, טרם נעור הצאן והרבה לפני שהתמסר לתורה הקדושה. איש צנוע היה עקיבא, אבל מי שיש לו עץ תאנים פרטי ליד המערה לא צריך חוץ מזה כמעט כלום

 מאת: אסתי אשכול

בקיבוץ בית אלפא, בעמק יפה בין כרמים ושדות, מדי שנה בין מאי לאוקטובר נראה שמתבקרב השכבה הבוגרת מגמת התעוררות בגרף משכימי הקום. רובם נולדו פה, היום הם על תקן ותיקים אבל כמי שהשכימו בנעוריהם לבציר ולחליבת בוקר הדי.אנ.איי. שלהם מעיר אותם גם היום בחמש בבוקר ובחודשי הקיץ והסתיו הם נרתמים למשימה יומיומית של אריית תאנים. איפשהו קראתי שתאנה שלא אורים אותה בזמן והיא נושרת יכול כל אחד לבוא ולהכריז שהיא שלו, ועל כן מי שיש לו עץ תאנה צריך כל בוקר לבוא ולבדוק מה שלומו. נראים טוב בני ה,75-70- והם לא

פרסום

יכחישו שהם נהנים. יש כאן הרבה מעבר למעשה עצמו. יש כאן ניצוץ של אושר. והם משנסים מותן וברוח ספורטיבית מגיעים, מי ברכב מי ברגל, אל חלקת התאנים שמאחורי הבריכה והסמוכה לפרדס. בני ליפסקר, לימים לירון, מרכז המטע, כבר מחכה להם, הספיק להכין במעבר בין החלקות את המגשים הירוקים, מוודא שכל המתנדבים שלו, שהוא חב להם את לבו ואת העונה כולה, עטו את כפפות

הלטקס התכולות סטייל חדר ניתוח מחמת חלב התאנים שיש כאלה שרגישים לו, לא הפשילו שרוולים מאותה סיבה, בחרו להם את השורה, המגשית משונסת אל המותן, יד שנייה פנויה ויאללה לארייה. ״את בוחרת איזו תאנה להוריד״, מסביר בני. ״לחי אחת ארגמנית זה טוב. אם הצבע לא איאיאי אפשר להשאיר אותה עוד יום. גם מחר אנחנו כאן. כל יום. ככה זה עם תאנים. מבשילות סלקטיבית״.

האושר של חמש בבוקר

  שולה ואני בשורה .5 הבוקר היא חובשת שני כובעים: כובע אחד של אורת תאנים צוברת-ותק ותחת הכובע השני נמצאת דודתי האהובה. ״הנה, זאת ממש

מוכנה״, היא מראה לי ותולשת אותה, מסדרת במגש הירוק בסדר מופתי. ״שכבה אחת, בלי לחץ, וכשהמגש מלא יוצאים מהשורה, מניחים אותו המלא

במקום המיועד לו ומצטיידים באחד ריק״. ושתינו מאושרות. טוב, ארייה זה לא משהו שצריך לגמור בשבילו אוניברסיטה, אבל גם לא חובה להיות טומטום גמור. תחשוב על התאנה: אם היא סגולת לחי ואתה משאיר אותה על העץ זה אמנם לא סוף העולם, אבל בגדול יכול להיות שקיצרת לה את חיי המדף. מחר תארה אותה אך היא תהיה כבר בשלה מדי. אל תשכח שהיא צריכה לעבור כמה הרפתקאות עד שתגיע לגרמניה, יעד השיווק העיקרי של תאני בית אלפא, ותעלה אל שולחנה של הקנצלרית, כנראה מלווה בכוסית

ליקר משובח, מדליוני קממבר ופטה כבד אווז. אם כבר דיברנו על שיווק, אז יש לדעת שהתאנים האורגניות מהמטע המסוים הזה משווקות גם לשוק הדליקטסים המקומי, וזאת באמצעות ׳יבולי בר אורגני בע״מ׳, עסק משפחתי קטן הממוקם בצור משה ומתמחה בשיווק תוצרת

אורגנית טרייה ואיכותית ישירות מהחקלאי.

ברוח המילניום

זוכרים שהפחידו אותנו ששנת 2000 תהיה אסון אחד גדול? אז דווקא אז החליטו בבית אלפא לגדל תאנים אורגניות לייצוא. ׳ברזילאית׳, ׳ארגמנית׳, שני שמות לזן אחד שהגיע אלינו מקליפורניה, שניהם טובים וטעימים ובשני המקרים התאנה תסובב את הראש כשתקראו לה. וכך, בכניסת המילניום, עם תוכנית שנשעא נה על נתוני ביקוש ושיווק שהציגו פוטנציאל נאה בשוקי אירופה, כשברקע עבוא דות מו״פ לבחינת שיפור הגידול, האחסון והשיווק, הועמדה על שטח אורגני של הגד״ש, בליווי מקצועי של מדריך לגידול אורגני, חלקה תאנים קטנה בת רבע דונם בבית רשת וממנה, ב,2003- נלקחו הייחורים למטע הגדול של היום היושב על 18 ד׳. בני נחשב למבין גדול בתאנים ובהמשך גם יענה לנו על כמה שאלות.

מדם עד סגול. התאנים טעימות, מתוקות אך לא יותר מדי ונהנות מחיי מדף ארוכים יחסית למה שנהוג ליחס להן: ״בטמפרטורה של 5-4 מ״צ הן מחזיקות יפה״, אמר בני. כמובן שיש להקפיד על ארייה במועד: לחי אחת סמוקה. כבר אמרנו. רק להמחשה, זינבתי 15 תאנים מאריית הבוקר וארזתי אותן בעדינות בקופסת קלקר של גלידונית מהכלבו של הקיבוץ. הן נסעו איתי לתל אביב באוטובוס אגד ממוזג חזק ונכנסו למקרר הביתי שלי עם הקלקר. רק כעבור עשרה ימים פתחתי את הקופסה והאמת, די חששתי. ואם הן כבר לא ראויות? סורפרייז! בתוך האריזה המוצלחת הזאת החזיקו התאנים מעמד ברמת מוצקות בה נארו ונארזו, מרהיבות ונפלאות. מדובר בעץ קטן יחסית, נשיר, רב שנתי, בעל צימוח מהיר שנותן פרי ארבע שנים מתקיעת הייחור. במקרה שלנו ההשקיה, מי השתייה השפירים של בית אלפא, ניתנת בטפטוף כל יומיים, 1,000 מ״ק/שנה עם חיפוי של יריעת פוליאתילן אפורה לאורך הטפטפת. ברמת העיקרון עץ התאנה בטבע מסתדר יפה גם עם טיפ׳לה מים, לא מתלונן כשהטמפרטורות יורדות מעט מתחת לאפס, אוהב שמש אך מהיות המטע המסוים הזה אורגני-אורגני הוא נאלץ להסתדר תחת רשת נגד חרא קים ברמת צפיפות של 17 מ״ש שמכוסה שכבה עבה של אבק חום מאדמת העמק הכבדה. יצוין כי כושר העמידות של העץ מתבטא גם באדישות מסוימת למליחות קרקע.

אני שואלת על גיזום, הרכבות, טיפול במזיקים כמו יקרונית התאנה. בני לקוני, עונה קצר ואין לי ברירה אלא להשלים לבד. הוא מנדב את המידע המסווג ״את הגיזום אנחנו מבצעים עם הצוות הקיים״. יופי. אבל מתי? מה נותן הגיזום?

אגב צוות: מי בצוות?

– ״יוסוף, אחמד ונאדל״. נו מה, טבעי שצוות המטע הקבוע יתבסס על הידע הגנטי של יוסוף, אחמד  ונאדל ולא על זה של יפים, דימה ובוריס. מה חשבתי לעצמי…

פרסום

ומה עם יקרונית התאנה? – ״אין יקרונית במטע״, הוא אומר, ״ואם יש איזו בעיה עם מזיקים או מחלות יש לנו את דגנית״. ואני חושבת לעצמי שבטח הוא מתכוון לדגנית שביט, בת בית אלפא, שהיום יש לה שם משפחה אחר והיא מתגוררת בקיבוץ אחר…

אני טועה? משהו שראיתי שם, שמצא חן בעיניי אך לא שמעתי שמדברים עליו, הוא שכל תאנה גדלה לה בחיק עלה. עלה פרטי. פעמים היא נחה בחיקו, מתחבאת מעין האורה, פעמים מתהדרת ביופיה וחושפת עצמה. בכל מקרה אין תאנה שאין לה עלה. מבחינתי אפשר לכתוב על זה שיר.

האויב הגדול

זבוב התאנה השחור סילבה אדיפטה adipata( ,)Silba ממזר קטן שעושה נזק גדול, הוא האויב הגדול של התאנה. אם לדייק מדובר בנקבת הזבוב, המגיעה כשהיא מצוידת בצינורית הטלה, אותה היא מחדירה אל פתח הפגה ומטילה שם את ביציה. הרימות הבוקעות מהביצים זוחלות פנימה לעומק הרחם, מתנחלות סמוך לדפנות הפנימיות וסועדות את לבן בציפת הפרא אים. בשלב מסוים, על בטן מלאה וכשכבר אין להן כוח לזוז, הן מחוררות את הקליפה החיצונית ונושרות לקרקע, להתגלם ולהעביר שם את החורף. מהגולם, אם כבר שאלתם, מגיח זבוב בוגר, נבלולי כקודמו, והפגה האכולה וההרוסה נושרת. נגד הזבוב ושאר מרעין תולה בני ברחבי החלקות את מלכודות הדבק של ׳רימי׳ וכמובן יש את הרשת 17 מש המכסה את כל המטע.

קצת אגרוטכניקה

בית הרשת ראה ימים בהירים יותר. דדה עינב, בן הקיבוץ, צלם ותיק עם עין חדה ורגישה, מלווה במצלמתו את המטע מראשיתו והנציח את בית הרשת עוד כשהתאנים ראו דרכו את אור השמש. יריעת הכניסה כפולה, כלומר שתי יריעות זו על זו, כמעטפת, כדי לנסות ולהקשות על מי שחושב שהוא פשוט יכול לבוא ולהיכנס. אולי זה לא מועיל אבל גם לא מזיק. בית הרשת בימיו הבהירים: 17 מש נגד חרקים ושאר מרעין המטע מעוצב כמשוכות צרות, מודלות לגובה של כ3- מ׳, ממש עד תקרת הרשת, 3 מ׳ בין השורות ו2- מ׳ בין העצים. לעיצוב העץ משמעויות רחבות בכל הקשור למועדי הבשלה, גודל הפרי ואיכותו, גובה היבול ותוחלת חיי המטע. המניע העיקרי לעיצוב משוכות היינו ייעול הארייה, שעלויותיה מהוות הוצאה עיקרית בגידול. בחינה כלכלית מלמדת כי נדרשת פחות או יותר שעת עבודה אחת לארייה, מיון ואריזה של 5-4 ק"ג תאנים. ככה, בינינו, נראה לי שההשכמה עם שחר של ׳ילדי הקיבוץ׳ הוותיקים יש לה קשר גם להיבט הכלכלי המסוים הזה. תקראו לזה צו הלב, דין התנועה, געגועים לפעם – הכל נכון. וזה כנראה גם הדבר הנכון

בני מזכיר מבקרי לילה כמו נברנים, תנים, דורבנים שבאים לא כל כך בשביל התאנים כמו כדי לשתות מים והנזק שלהם מתבטא בעיקר בחפירה מתחת ליריעת הפלסטיק כדי להגיע לטפטפות. ומכיוון שעסקינן במטע על טהרת הגידול אורגני, הרי שההגבלות בכל מה שקשור להדברה די כבדות, ועוד כשמדובר בייצוא. כדי להתקבל בברכה בשוקי היעד על המגדל להיות כמעט קדוש… וכך, את העשבים מכסחים, מלכודות הדבק הצהובות של ׳רימי׳ עושות את שלהן וגם בעין בלתי מזוינת אפשר לראות עליהן את הזבובים, בהם זבוב הפירות הים תיכוני capitata( ,)Ceratitis האויב השחור בו דיברנו ועוד חרקים. פעם ביקרתי בכרם ענבי יין אורגני בלכיש והכורם השתמש בסבון נקה 7 להרחיק את הדורבנים ושאר חיות הלילה שבאות לשתות מהטפטפות. בני שמע על הטריק והבטיח לנסות…

המוצר הסופי

היו כמה שאלות שמרכז המטע לא השיב עליהן, בין השאר גובה היבול, ביקושים, מחירים, הרכבות ועוד כמה. לא נעשה מזה עניין, אך כדאי שתראו את המוצר הסופי כפי שהוא יוצא לדרך ותבינו שגידול תאנה זה לנפש, ב׳ – זה לנשמה וגימל – ״זה שווה״, סיכם בני.