"המחרשה והחרב הם שני יסודות הקיום של כל אומה במקום שבו ננעצה המחרשה הראשונה לוטשה לראשונה גם החרב במקום שבו לא היתה הגנה על המחרשה – הופקר יבולה לחמסני המדבר מקס נורדאו תדמית החקלאים אנשי ההתיישבות לפני קום המדינה ועד היום הם אנשי "המחרשה והחרב" גם בקביעת גבולות המדינה על ידי עיבוד אדמותיה וגם בהתגייסות לשרות הביטחון בכל הדורות בשנים האחרונות יצרו לחקלאים תדמית שלילית של גזלני אדמות המדינה, בזבזני מים, נצלני עובדים זנים ומתעללים בבעלי חיים. במאה העשרים ואחת התקשורת יוצרת את התדמית במקום להציג את הישגי החקלאות בארץ היוצרת ראות ירוקות שומרת על קרקעות המדינה מנצלתמים מושבים, יוצרת מזון טרי וזול כל השנה, מייצרת ידע חקלאי מהמתקדמים בעולם וכמובן ספקית מקומות עבודה בפריפריה. מציגה התקשורת את הדברים השליליים, ידוע לנו שיש בצורת, קרה, חמסין, ומשברים כלכליים שמחייבים את המדינה לעיתים לסיוע נקודתי (בעולם התמיכה בחקלאות גבוהה יותר). אסור לחקלאים להציג את עצמם כמסכנים, כי למסכנים אף אחד לא מוכן לעזור !! מקבלי ההחלטות בממשלה ובכנסת מושפעים מהתדמית שיצרו לנו, אין החלטה כלכלית במדינה שאינה עוברת בממשלה ובכנסת – פועלים זרים, מים, מע"מ, סיוע במקרה נזקי קרה ובצורת תקציב משרד החקלאות ועוד. הלובי החקלאי נחלש ולכן חייבים לשפר את התדמית שלנו באמצעי התקשורת כדי לשמור על מעמדנו. כאשר ראש ממשלה או נשיא מסיירים בעולם תמיד מעלים על נס את החקלאות הישראלית המתקדמת ותרומתה לאנושות כולה כמוקד גאווה לאומית (על "עסקי הנשק" מדברים בחדרי חדרים – "המחרשה והחרב" – זוכרים ) אבל כאשר הם חוזרים ארצה, אנחנו לא בדיוק בעדיפות הראשונה שלהם. יש לנו במה להתגאות וחובתנו להציג זאת לכולם. התאחדות חקלאי ישראל, ארגוני המגדלים והמועצה הצמחית מתארגנים לפעילות תקשורתית וציבורית כדי לקרב את הציבור לחקלאות. שיווק לשוק מקומי (איכות, כמות, מחיר) לשוק המקומי משווקים כ – 180 אלף אלף טון פרי, והוא מהוה ברוב הזנים מרכיב חשוב בהכנסות המגדלים. כאשר בתחילת העונה מציפים את השוק בפרי לא בשל ובאיכות נמוכה המחירים צונחים השוק "נתקע" וזה משפיע על הביקוש והמחירים בה | 
