תרביות ראש הנקרה – שורדים וממשיכים לצמוח

המלחמה בצפון לא פסחה על אף אחד, וגם עסקים שנראים יציבים ובטוחים מצאו את עצמם במציאות חדשה ומאתגרת. אחת מהן היא תרביות ראש הנקרה, משתלה מובילה בתחום תרביות הרקמה, שפועלת כבר מעל 50 שנה. שוחחנו עם עינב, מנהל השיווק בישראל ובאפריקה, שלי, מנהלת מקצועית ואחראית על תחום האיכות, וד"ר אושרי מרקוביץ', שמנהל את המחקר והפיתוח  בשבע השנים האחרונות. שלושתם סיפרו לנו איך התמודדו עם האתגרים שהביאה המלחמה, איך שמרו על העסק חי ומהם היעדים שלהם להמשך.

קצת על משתלת תרביות ראש הנקרה

עינב:
"תרביות ראש הנקרה קיימת כבר מעל 50 שנה. ב-2024 חגגנו יובל, ותכננו המון אירועים לכבוד זה, אבל אז פרצה  המלחמה וכל התוכניות השתבשו. הספקנו רק לשנות את הלוגו שלנו עם המספר 50, וזהו. נכנסנו לעוד שנה מאתגרת, אבל הצלחנו לעמוד בה."

למשתלה יש פעילות נרחבת גם בחו"ל:
"מעבר למטה הראשי כאן בישראל, יש לנו ארבע חברות בנות – אחת בקולומביה, אחת באקוודור, אחת בקוסטה ריקה ואחת בפיליפינים. המעבדה בפיליפינים היא החדשה ביותר, הקמנו אותה לפני כשש-שבע שנים. מה שיש לנו בראש הנקרה, יש לנו גם שם, עם דגש על תרביות רקמה איכותיות."

המוצר המרכזי של המשתלה הוא שתילי בננה, אבל זה לא נגמר שם:
"אנחנו מוכרים בין 18 ל-20 מיליון שתילי בננה בשנה, וזה המוצר המרכזי שלנו. יש לנו גם זני פטנטים ייחודיים שרשומים על שמנו, בנוסף אנחנו גם מגדלים שתילי אבוקדו, נשירים כמו תפוחים, אפרסקים ואגסים, זיתים, בטטות ואננס. כמעט כל משתלות הנשירים בישראל מתחילות אצלנו – אנחנו מוכרים את הכנות למשתלות שמרכיבות אותן לאחר מכן."

פרסום

"אנחנו לא רק מייצרים שתילים, אנחנו גם מפתחים זנים חדשים, טכנולוגיות חדשות. בתחום הבננות, למשל: יש לנו זנים פטנטים רשומים שמיועדים להתמודדות עם מחלות כמו מחלת הפנמה, שהיא אחת המחלות הקשות בעולם הבננות. אנחנו החברה הראשונה בעולם שהצליחה לפתח זנים עמידים למחלה הזו, וזה משהו שאנחנו מאוד גאים בו."

"אנחנו מספקים גם  שתילי אבוקדו, נשירים, אננס, זית, בטטות גם בישראל וגם בכל העולם. בתחום הנשירים, אנחנו מספקים כמעט לכל החקלאים בישראל. כמעט כל משתלה שעובדת עם תפוחים, אגסים או אפרסקים, מתחילה כאן אצלנו בראש הנקרה. 90% מהמשתלות שעובדות עם נשירים בישראל, קונות מאיתנו את הכנות. זה מקור לגאווה."

מהי תרבית רקמה ולמה היא חשובה?

ד"ר אושרי מרקוביץ':
"תרבית רקמה היא בעצם שיטה לריבוי צמחים בצורה אל-מינית. אנחנו לוקחים תאים שנקראים מריסטמות, שהם התאים שמאפשרים לצמח לגדול ולהתפתח. במעבדה, אנחנו מבודדים את התאים האלה ויוצרים מהם שתילים חדשים בתנאים סטריליים ומבוקרים."

היתרון של השיטה ברור מאוד:
"בצמח כמו בננה, בטבע, ייצאו בערך 7-8 שתילים מצמח אחד. בתרבית רקמה, אנחנו יכולים להגיע ל-450 שתילים מצמח אחד, וזה בשבריר מהזמן שזה לוקח בטבע. בנוסף, כל השתילים שאנחנו מייצרים נקיים ממחלות ומזיקים."

שלי מוסיפה:
"היתרון הכי גדול של תרבית רקמה הוא האחידות. כל השתילים זהים גנטית לצמח המקורי, ואתה יודע בדיוק מה אתה מקבל. בנוסף, אין תלות בעונות השנה – אנחנו מגדלים במעבדה בתנאים מבוקרים כל הזמן, ומתקבלים שתילים מובחרים ונקיים ממחלות ומזיקים."

ד"ר אושרי מרקוביץ':
"מה שמבדיל אותנו מהרבה חברות אחרות בתחום זה לא רק הריבוי, אלא גם פיתוח והשבחה של זנים חדשים. אנחנו כל הזמן מפתחים זנים חדשים, בעיקר בבננות, אבל לא רק. אנחנו מתמקדים בזנים שיהיו עמידים יותר למחלות, טעימים יותר, ובעלי תכונות שמתאימות לשווקים שונים ברחבי העולם. בזכות החדשנות והפיתוח, אנחנו מגיעים לשוק עם זנים חדשים לפני כולם, וזה משאיר אותנו כחברה המובילה בעולם בתחום שתילי הבננות בתרבית רקמה. למעשה, אנחנו החברה הגדולה ביותר בעולם המערבי בייצור שתילי בננות."

איך המלחמה בצפון השפיעה על הפעילות?

עינב:
"המלחמה פרצה בדיוק כשחזרתי לארץ עם המנכ"ל שלנו לשעבר, רון דינר. נחתנו בישראל ב-6 באוקטובר אחרי ביקור בספרד עם לקוחות מאפריקה ודרום אמריקה. אחרי כמה שעות, כבר לא יכולנו להתקרב למשתלה – האזור הוכרז כשטח צבאי סגור. בשבועיים הראשונים בכלל לא הצלחנו להיכנס."

אבל האתגרים לא הסתיימו שם:
"כל התאילנדים עזבו. לא נשאר אפילו אחד. חלקם פונו לקיבוצים אחרים, חלק חזרו לארץ שלהם. גם עובדים מקומיים מהקיבוצים באזור פונו ולא יכלו להגיע. אנחנו נשארנו עם מעט מאוד כוח אדם. חלק גדול מהצוות התגייס למילואים ועד היום יש לנו עדיין שני עובדים מגויסים."

"גם העובדים שכן נשארו, עבדו תחת איום מתמיד. היינו צריכים לעבור למבנה ממוגן בתוך המעבדה ולעבוד משם. בכל פעם ששמענו אזעקה, ירדנו מיד למקלט. היו ימים שבהם עבדנו עם היד על הדופק – לפעמים לא היה לנו זמן להגיע למרחב המוגן, ופשוט התחבאנו איפה שיכולנו."

הנזק למשתלה: אובדן שתילים בשווי אדיר

עינב:
"הנזק למשתלה היה עצום. היינו צריכים לזרוק מאות אלפי שתילים, היו לנו חלקות במשתלה עם הרבה שתילים מוזמנים ללקוחות שהצבא סגר את הכניסה אליהם (שטח צבאי סגור). אנחנו מדברים על יותר מ-150 אלף שתילים שהושמדו רק במשתלה עצמה, ועוד מאות אלפים במעבדה."

ד"ר אושרי מרקוביץ':
"שתילים זה לא מוצר שאפשר לאחסן עד שיעבור המשבר. זה חומר חי, שדורש טיפול שוטף – השקיה, דישון, בקרת טמפרטורה. בלי זה, השתילים פשוט מתים. היו שתילים שעמדו בשטח סגור ללא טיפול, וכתוצאה מכך נרקבו או התייבשו לחלוטין. חלקם הותקפו על ידי מזיקים כי לא היה אפשר לבצע הדברה בזמן. היה נורא לראות את זה קורה ולא להיות מסוגלים לעשות כלום."

שלי:
"זה לא רק שתילים, זה הפסד של חודשים של עבודה. כל שתיל שעובר תהליך בתרבית רקמה מצריך שלבים ארוכים של ריבוי, בקרת איכות והתאקלמות. ואז, תוך כמה שבועות, הכל נעלם. פשוט לא היה מה לעשות חוץ מלזרוק ולהתחיל מחדש."

עינב:
"בנוסף, הרבה מהלקוחות שלנו בצפון פשוט לא יכלו לשתול. למשל, מגדלי נשירים בגליל העליון – חלקם פונו מבתיהם, אחרים לא יכלו לטפל במטעים שלהם. זה אומר שהזמנות שתילים שלמות בוטלו או נדחו ללא תאריך ברור. כשאין ביקוש, השתילים נותרים ללא מטרה וצריך להיפטר מהם. המשמעות היא לא רק אובדן חומרי גידול, אלא גם פגיעה כספית אדירה."

אובדן הייצוא והעתיד הלא ברור

עינב:
"המלחמה השפיעה גם על הייצוא שלנו. היו עיכובים משמעותיים במשלוחים לחו"ל, ולקוחות מסוימים החליטו לעבוד עם ספקים אחרים כי לא היה להם זמן לחכות. ההשפעה הזאת תורגש עוד חודשים קדימה, כי לקוח שהולך למקום אחר – לא תמיד חוזר."

"גם בארץ, לקוחות שהיו אמורים לקבל שתילים עכשיו יושבים על הגדר. הם לא יודעים אם יוכלו לשקם את השטחים שלהם או לקבל פיצויים מהמדינה, ולכן הם לא מבצעים הזמנות חדשות. זה שם אותנו במצב של חוסר ודאות לגבי העתיד הקרוב."

ד"ר אושרי מרקוביץ':
"המשבר הזה פגע לא רק במשלוחים ובהזמנות, אלא גם בכל תהליכי הפיתוח שלנו. ניסויים שהיו אמורים להתקיים בחודשים האחרונים נדחו, מה שמעכב את העבודה על זנים חדשים. כל עיכוב כזה יכול להשפיע על השנים הבאות, כי פיתוח חקלאי לוקח זמן – אם תהליך נקטע, צריך להתחיל אותו מחדש."

ההשלכות ארוכות הטווח

עינב:
"אנחנו עדיין לא יודעים כמה זמן ייקח לחזור לשגרה מלאה. אנחנו משקמים עכשיו חלקות, מנסים להחזיר את הייצור לקצב רגיל, אבל זה ייקח זמן. מה שבטוח, זה שצריך לחשוב איך למנוע מצב כזה בעתיד – איך להיערך למשברים כאלה בצורה טובה יותר."

מה היה הרגע הכי קשה?

עינב:
"הרגע הכי קשה היה השקט. אתה רגיל לעבוד במקום שיש בו תנועה, קולות של עובדים, רעש של מכונות. ופתאום – דממה. אין מכוניות, אין אנשים, הכל עומד. השקט הזה היה מצמרר. זה לא שקט רגיל, זה שקט שאתה מרגיש שהוא לא אמור להיות שם. זה היה רגע ששבר אותי. באיזשהו שלב, הרגשתי שאני נכנס לדיכאון מזה."

היו גם רגעים קשים של אובדן. "איבדנו לקוח וחבר קרוב, עומר ויינשטיין ממטולה, שנהרג במלחמה. עבדנו איתו הרבה שנים, והקשר בינינו היה מעבר ליחסים עסקיים. עוד לקוח שלנו מגשר הזיו, אייל אוזן, גם הוא נהרג. זה לא משהו שקל להתמודד איתו."

איך הלקוחות בארץ ובעולם הגיבו?

פרסום

עינב:
"רוב הלקוחות הבינו את המצב. בארץ, כמעט כולם גילו הבנה. היו כאלה שחיכו בסבלנות עד שנוכל לחזור לשגרה, והיו גם כאלה שפנו למקומות אחרים – זה מובן,

אין וקום בשוק."

אבל לא כולם הפגינו הבנה:
"היה לקוח אחד, שבאמת, לא עניין אותו כלום. הוא פשוט אמר, 'לא מעניין אותי מלחמה או לא מלחמה, אני רוצה את השתילים שלי עכשיו.' זה היה חריג מאוד, אבל זה קרה."

מה היעדים שלכם לשנה הקרובה?

עינב:
"אנחנו מתכננים להרחיב את תחום האבוקדו ולבסס את הזנים הפטנטיים שלנו בבננות. אנחנו כבר בודקים את הזנים האלה בשטח, גם בישראל וגם בחו"ל, במטרה להגיע למוצר שהוא עמיד לחלוטין למחלות."

"יש לנו מוצר חדש שאנחנו מתחילים לפתח בכוח מלא – שתילי אבוקדו בתרבית רקמה. התחלנו עם זה קצת לפני המלחמה, אבל כשהמצב בצפון הסלים, נאלצנו לעצור הכול. עכשיו אנחנו חוזרים לזה בכל הכוח, לא רק בישראל אלא גם בעולם. פתחנו משתלת אבוקדו גדולה בקולומביה, ואנחנו בדרך להקים משתלה נוספת בפיליפינים. יש לנו זנים פטנטיים שאנחנו מפתחים, ואנחנו מאמינים שהתחום הזה יתפוצץ בשנתיים הקרובות, במיוחד לאור הביקוש הגובר לאבוקדו בשווקים בינלאומיים. זה תחום שאנחנו רואים בו פוטנציאל אדיר לצמיחה."

מה המסר שלכם לסיום?

עינב:
"עברנו תקופה קשה, אבל אנחנו ממשיכים קדימה. המטרה שלנו היא לא רק להשתקם, אלא גם להוביל את התחום עם מוצרים חדשניים ואיכותיים. אם נצטרך להתמודד שוב עם מצבים דומים – אנחנו נעמוד בזה. כבר הוכחנו לעצמנו שאנחנו מסוגלים לעמוד בכל אתגר."

שלי:
"אני רוצה להודות לכל העובדים שהגיעו לעבודה למרות הסכנות. בזכותם הצלחנו לשמור על המעבדה והמשתלה פעילות. זו הייתה תקופה של חוסן ועבודת צוות, ואנחנו גאים במה שהשגנו. ואם המצב יחמיר שוב? אנחנו יודעים עכשיו שאנחנו יכולים להתמודד עם זה."

ד"ר אושרי מרקוביץ':
"ההחלטה הכי חשובה שקיבלנו הייתה להמשיך. לסגור את העסק הייתה יכולה להיות הבחירה הקלה, אבל אנחנו מאמינים בעתיד של המשתלה הזו. אנחנו שורדים, אבל יותר מזה – אנחנו ממשיכים לצמוח. ואם נצטרך – נעשה את זה שוב, כי אין לנו אופציה אחרת. כמו שאמר עינב, זו לא רק עבודה, זו דרך חיים, ואם צריך להילחם עליה שוב, אנחנו מוכנים."