מה העלות האמיתית של המזון שלנו ?

יש הערכות שונות לפערים בין העלות לצרכן לבין העלות האמיתית. בארצות הברית ההערכה היא שצרכנים משלמים רק שליש מעלות המזון האמיתית: הם מוציאים 1.1 טריליון דולר על מזון בשנה, אך נזקים לבריאות הציבור, עלויות הזיהום והיקף הפגיעה במגוון הביולוגי מביאים את המחיר האמיתי לכ-3.2 טריליון. ברמה העולמית, ההערכות של האו"ם הן שהעלויות החיצוניות הן כפולות מהעלויות בפועל – 19.8 טריליון דולר בשנה לעומת 9 טריליון. זאת אומרת, אם מתייחסים לא רק למחיר בסופר, אלא גם לפליטות גזי חממה, לשימושים במשאבי טבע כמו מים וקרקע, ולהשלכות של עוני ורעב – מקבלים השפעה גדולה הרבה יותר שמחירה גדול. על פי המאמר, העלות האמיתית של מזון בעולם משפיעה רבות על הכלכלה העולמית – ומהווה כ-10 אחוזים מהתמ"ג העולמי, מה ש"מדגיש את הצורך בשינוי דחוף", לפי המחברים.

גם אם בחלק מהמקרים מחירי המזון יעלו, וככל שתהיה חקיקה ואכיפה של שימוש בכספים שיהוו פיצוי לפגיעה הסביבתית, אז הדבר ילווה בתרומה משמעותית לרווחה של האזרחים בחברה. גם לזה יש ערך כספי – בפרט דרך מתן תנאי עבודה הוגנים וצמצום בזבוז מזון. צעדים כאלו, שיקודמו בעזרת החלטות של צרכנים ושל קובעי מדיניות שמתחשבים בעלות האמיתית של מזון, יובילו ליותר מזון בריא ובר-קיימא.

בתעשיית המזון העולמית השימוש בכלים כאלו עדיין נחשב לחדשני. על פי המאמר, למרות שמודל העלות האמיתית של מזון מציע דרך להראות לציבור הרחב כיצד ההתנהלות בשוק המזון משפיעה עלינו באופן נרחב – הוא לא חף מחסרונות. אחת המגבלות שלו היא ההישענות על הערכות שנויות במחלוקת, והחוקרים מזהירים מפישוט יתר של מערכות מורכבות או מהחמצה של מלוא המשמעות שלהן בגלל הניסיון לכמת את ערכן הסביבתי. יחד עם זאת, המודל הוא כלי חשוב להעלאת המודעות לעלויות החיצוניות של מוצרי מזון, וממשלות, עסקים וארגונים בין-לאומיים משתמשים בו כדי לקדם מערכות מזון וחקלאות בנות-קיימא הוגנות ובריאות.