הצרכן הישראלי מחפש "אדום" או "לבן": למה זני תפוחי האדמה נשארים באנונימיות?
בסיור חטוף במחלקת הירקות ברשתות השיווק, התמונה ברורה: שקיות ממותגות, גרפיקה מושקעת, והבטחות ל"תפוחי אדמה מובחרים" (כפי שרואים בתמונות של "משק לוטרינגר-לוטן" או "חוות גלי משה"). אך למרות המיתוג המרהיב, פרט אחד קריטי כמעט תמיד חסר: שמו של הזן.
בעוד שבענף התפוחים אנחנו יודעים להבדיל בין 'פינק ליידי' ל'יונתן', ובענף העגבניות אנחנו כבר מזהים את ה'מגי', בענף תפוחי האדמה – הגידול השני בחשיבותו בתזונה העולמית – הצרכן הישראלי נותר באפלה.
פרסום
צילום מערכת אגרונט
מה רואה הצרכן? (ניתוח הממצאים מהשטח)
התמונות המצורפות ממחישות את האבסורד:
-
שימוש בתיאור שימוש במקום זן: על השקיות נכתב "מתאימים לטיגון ולאפייה" או "לאפייה, לבישול ולמיקרוגל". זוהי הכוונה פונקציונלית, אך היא אינה מעידה על איכות הזן או על תכונותיו הסנסוריות הייחודיות.
-
חלוקה לפי צבע הקליפה: השוק הישראלי מקובע על חלוקה דיכוטומית. "אדום" נתפס כאיכותי יותר לטיגון, ו"לבן" לבישול. בפועל, קיימים עשרות זנים אדומים (כמו 'דזירה', 'רוזנה' או 'מוצארט') וזנים לבנים (כמו 'סיפרה' או 'ניקולה') עם אחוזי חומר יבש שונים לחלוטין.
-
מיתוג שיווקי במקום מקצועי: מותגים כמו "פרימיום" או "נבחר" (כפי שמופיע בתמונות) משתמשים בשפה שיווקית כדי לייצר ערך נתפס, אך הם לא מספקים שקיפות לגבי התוכן החקלאי.
למה לא מציינים את שם הזן?
מספר סיבות מרכזיות מונעות מהזן להגיע לקדמת הבמה בישראל:
-
לוגיסטיקה וערבוב זנים: בבתי האריזה הגדולים, המטרה היא אחידות באספקה. לעיתים קרובות, משלוח אחד של "תפוחי אדמה אדומים" עשוי להכיל מספר זנים שונים שנקצרו באותו זמן, כדי למלא את המכסה הנדרשת לרשתות השיווק. ציון שם הזן היה מחייב הפרדה קפדנית ויקרה לאורך כל השרשרת.
-
עונתיות משתנה: בישראל, בגלל האקלים, זנים מתחלפים במהירות לאורך השנה. זן שטוב בדצמבר אינו בהכרח הזן שנמצא על המדף במאי. המגדלים והמשווקים מעדיפים "מותג" יציב (כמו "אדום לטיגון") מאשר לחנך את הצרכן לזן שייעלם מהמדף תוך חודשיים.
-
חוסר מודעות צרכנית: הצרכן הישראלי הממוצע טרם פיתח "נאמנות לזן" בתפוחי אדמה. כל עוד התוצאה במטבח סבירה, אין דרישה מהשטח לשקיפות גבוהה יותר.
-
חשש מחשיפת סודות מסחריים: חלק מהזנים הם זנים מוגנים או בלעדיים למגדלים מסוימים, והם מעדיפים למכור אותם תחת מותג פרטי כדי למנוע השוואת מחירים ישירה מול המתחרים שמגדלים את אותו הזן.
-
צילום מערכת אגרונט צילום מערכת אגרונט
ההזדמנות שבשקיפות
המעבר לציון שם הזן (כפי שמתחיל לקרות באופן חלקי במותגי בוטיק מסוימים) יכול להזניק את הענף קדימה. צרכן שיודע שהוא אוהב את מרקם ה'סיפרה' או את הטעם האגוזי של ה'ראטה', יהיה מוכן לשלם פרמיה עבורם.
הגיע הזמן שהחקלאות הישראלית תתייחס לתפוח האדמה לא כאל "קומודיטי" (סחורה בסיסית), אלא כאל מוצר קולינרי בעל זהות.
מקרה הבוחן: זן ה"באטר" – הוכחה שאפשר אחרת
חריג בולט בנוף הוא זן הבאטר (Butter). זהו סיפור הצלחה שמוכיח את הכלל: ברגע שזן מסוים שווק בשמו ותוקשר בזכות תכונותיו הייחודיות – טעם חמאתי עשיר, מרקם קרמי וציפה צהובה עזה – הצרכן הישראלי אימץ אותו בחום.
העובדה שצרכנים מחפשים היום ספציפית את "שקית הבאטר" מוכיחה שהקהל המקומי לא רוצה רק "סחורה", הוא מחפש זהות קולינרית. הצלחתו של הבאטר על המדף רק מחזקת את התהייה: אם הצרכן יודע להעריך ולחפש זן ספציפי, מדוע שאר הזנים המצוינים הגדלים בשדותינו נותרים באנונימיות?
פרסום
המודל האירופי: כשזן הופך למותג
בניגוד לישראל, באירופה – ובמיוחד במדינות כמו אנגליה, צרפת וגרמניה – תפוח האדמה אינו נמכר כ"מוצר מדף" אנונימי. הצרכן האירופי נכנס לסופרמרקט ומחפש זנים ספציפיים לפי ייעודם המדויק:
-
ה'שארלוט' (Charlotte) הצרפתי לסלטים בזכות מרקמו החמאתי.
-
ה'מאריס פייפר' (Maris Piper) הבריטי שנחשב למלך הבלתי מעורער של הצ'יפס והרוסט-פוטטו.
-
ה'ראטה' (La Ratte) ששפים מעריצים בזכות טעמו האגוזי.
שם הזן מופיע בבולטות על האריזה, לעיתים אף לפני שם המגדל. האירופאים הבינו מזמן ששקיפות לגבי הזן יוצרת "חינוך שוק": הצרכן הופך למיומן יותר, דורש איכות גבוהה יותר, ומוכן לשלם עבור זנים ייחודיים (Specialty Varieties). בישראל, לעומת זאת, אנחנו עדיין תקועים בשלב שבו הצרכן מהמר על איכות התוצר לפי צבע הקליפה בלבד, מה שמוביל לא פעם לאכזבה במטבח כאשר ה"אדום" התורן לא מתנהג כמצופה בטיגון.
שאלה פתוחה למועצת הצמחים
לאור המגמה העולמית של שקיפות צרכנית והמעבר למזון מותאם אישית, נשאלת השאלה: מדוע מועצת הצמחים וענף תפוחי האדמה בישראל אינם מובילים מהלך של סימון חובה של שם הזן על גבי האריזות?
האם לא הגיע הזמן להעניק לחקלאי הישראלי את האפשרות להתגאות בזן הספציפי שגידל בעמל רב, ולאפשר לצרכן הישראלי להפסיק לנחש מה מחכה לו בתוך השקית?
