טכניקות לשיפור נביטת זרעי ירקות קיימות
חקלאים יכולים לשפר את שיעורי נביטת הזרעים שלהם ולהגדיל את סיכוייהם לייצר צמחים בריאים ופרודוקטיביים. ישנם כמה שיטות לכך
זרעים רבים הם בעלי מעטפת זרע קשה שיכולה למנוע ספיגת מים ולעכב את הנביטה.
צלקת הוא תהליך הכולל פירוק פיזי של קליפת הזרעים כדי לשפר את ספיגת המים ולהגביר את שיעורי הנביטה.
פרסום
ניתן לעשות זאת על ידי גירוד, חיתוך או שפשוף של שכבת הזרעים עם נייר זכוכית, קובץ או חומר שוחק אחר.
הצלקת יכולה להתרחש באופן טבעי גם בתהליך העיכול של בעלי חיים שצורכים את הזרעים. על ידי צלקת הזרע, מים יכולים לחדור בקלות רבה יותר לקליפת הזרע ולהפעיל את תהליך הנביטה.
ריבוד: חלק מהזרעים דורשים תקופה של טמפרטורות קרות על מנת לשבור את התרדמה ולנבוט.
ריבוד הוא תהליך הכולל חשיפת זרעים לתקופה של תנאים קרים ולחים, לרוב בטווח של 1 עד 3 חודשים, לפני השתילה.
זה מחקה את תנאי החורף הטבעיים שחווים חלק מהזרעים לפני הנביטה באביב. החשיפה לטמפרטורות קרות מעוררת שינויים הורמונליים בתוך הזרע שיכולים לשבור את התרדמה ולעורר נביטה. ריבוד נפוץ עבור זרעי עצים ושיחים הדורשים טיפול מסוג זה.
פרסום
תחול: השריית זרעים בתמיסה של מים או חומרים אחרים, כמו הורמונים צמחיים או חומרי הזנה, נקראת תחול.
זה יכול לשמש כדי לשפר את שיעורי הנביטה וצמיחת שתילים על ידי הפעלת התהליכים המטבוליים בתוך הזרע לפני השתילה. תהליך ההשריה יכול גם לסייע בהסרת מעכבים או תרכובות רעילות שעלולות להימצא על קליפת הזרעים, שאחרת עלולות למנוע נביטה.
לאחר ההשריה, לרוב מיובשים את הזרעים ומאוחסנים עד לשתילה. ניתן לבצע תחול גם בשטח על ידי שתילה מוקדמת של השקיה או השריית זרעים באדמה לפני השתילה. שיטה זו יכולה להיות שימושית במיוחד עבור גידולים באזורים עם זמינות מים מוגבלת או גורמי לחץ סביבתיים אחרים.
