הסליקורניה אוקלמה בישראל לאחר שנים של מחקר מאומץ של חוקרי מו"פ רמת נגב ומדריכי שירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות בשיתוף אונברסיטת בן-גוריון
מלח הוא אחד מהתבלינים הבסיסיים והנפוצים ביותר במטבח. הבעיה היא שלמלח השלכות לא טובות על בריאות האדם, רופאים ממליצים להימנע ממנו, והוא אסור בשימוש על חולי לב ולחץ דם.
מהיום ניתן להתחיל לתבל את המזון אותו אנו אוכלים בסליקורניה. צמח מלח, בעל טעם מלוח, המהווה תחליף טבעי, דל נתרן ובריא למלח. הסליקורניה אוקלמה בישראל לאחר שנים של מחקר מאומץ של חוקרי מו"פ רמת נגב ומדריכי שירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות בשיתוף אונברסיטת בן-גוריון.
סליקורניה נאספה ע"י החוקרים כגידול בר באזור ים המלח ועתלית ואוקלמה על מנת לאפשר גידולה בהיקף מסחרי, מבחינת מים, קרקע, טמפרטורה ולחות.
לאור הצלחת האקלום, מפותח בימים אלה ענף מסחרי באזור רמת נגב בהיקף של כ- 20 דונם.
ניתן להשתמש בסליקורניה כתוסף תיבול טרי לסלט במקום מלח או בבישול, אידוי, טיגון והחמצה של שלל מזונות, במקום המלח הרגיל. הסליקורניה משתלבת בצורה מצוינת במאכלי דגים, עוף ובשר ומעניקה לתבשיל טעם מלוח עם מעט חמצמצות, והיא נפוצה במדינות רבות באירופה, בעיקר בתורכיה.
פירוש השם ביוונית הוא צמח מלח, ובעברית הוא קיבל את השם "פרקן עשבוני". הצמח בעל עלים בשרניים ופורח ונאסף בחודשי הקיץ, בתקופה זו של השנה (חודשים אוגוסט-ספטמבר). הסליקורניה היא צמח חד-שנתי ממשפחת הסילקיים (Chenopodiaceae), המשתייכים לקבוצת צמחי הלופיט (halophyte).
הסליקורניה זקוקה לסביבה מלוחה לצורך התפתחות תקינה, והיא גדלה בארץ במדבריות ובערבות, בעיקר באזורים בהם יש מים מלוחים, כדוגמת: אזור שפך זוהר ליד ים המלח ואזור המלחות