מהמחקר שערכה הכנסת עולה שמדינות המערב משקיעות 2% מתקציבן
בתמיכה בחקלאות ואילו בישראל מגיעה התמיכה ל-0.3% בלבד מהתקציב.
התוצאה היא יוקר יחסי ותנודתיות במחירי התוצרת החקלאית לאוכלוסיה
פרסום
התמיכה בחקלאות בישראל היא הנמוכה ביותר בעולם המערבי, כך עולה מדו"ח שהכין גלעד נתן ממרכז המחקר והמידע של הכנסת לקראת יום החקלאות שיצוין מחר (יום שלישי, 15 במאי) לראשונה בתולדות הכנסת. המחקר בדק את שיעור התמיכות בחקלאות בישראל והשווה אותן לאיחוד האירופי, גרמניה, הולנד, דנמרק, אוסטריה, בריטניה, קנדה, שווייץ, ארה"ב ויפן. המחקר הוכן על פי בקשת ח"כ אבשלום וילן והוא יוצג בדיון שתערוך מחר ועדת הכספים ואשר יוקדש לתמיכות בחקלאות בישראל.
המחקר עולה שהממשלות של המדינות המפותחות, חוץ מממשלת ישראל, משקיעות יותר משאבים בתמיכות שנועדו לפתח את המשק החקלאי ואת הפריפריה במקום בסובסידיות ישירות לתוצרת חקלאית ולהובלה. הן מתכננות ומיישמות מדיניות רב-שנתית בנוגע למשק החקלאי ולפריפריה.
המדינות שנסקרו במסמך משקיעות 2% מתקציבן בממוצע בתמיכות ישירות לחקלאות. בישראל, לעומת זאת, ההשקעה בחקלאות היא כ-0.3% מהתקציב.משנת 1995 עד שנת 2007 ירד סך התמיכות בענף החקלאות בישראל כמעט ב-50%, מ-1.2 מיליארד שקל ל-660 מיליון ש"ח. למדינת ישראל אין מדיניות ארוכת טווח לקידום התפתחותו והתייעלותו של המשק החקלאי. בישראל כמעט אין ההשקעה במחקר, בפיתוח ובמעבר לחקלאות ירוקה. הדבר עלול לפגוע בהתפתחות החקלאות והפריפריה וביכולת של החקלאות הישראלית להתחרות עם החקלאות במדינות אחרות.
התמיכות של האיחוד תופסות, לעומת זאת, מקום מרכזי בתקציבים של מדינות האיחוד. כמו כן, ההשקעה במחקר ופיתוח במדינות אלו גדלה. בשנת 2005 היתה עלייה של 11% בסך התמיכות של האיחוד האירופי לחקלאות במדינות האיחוד, והן הסתכמו ב-48.5 מיליארד אירו – כ-45.5% מתקציב ההוצאות של האיחוד. אומנם תקציב התמיכות לחקלאות של השוק האירופי והאיחוד האירופי גדל פי-16 מ-1970 עד 2006, אולם חלקו של הסבסוד לחקלאות בתקציב הכולל של האיחוד ירד באותן שנים מ-88% ל-45.7% עקב התרחבות מגוון הפעולות של השוק האירופי והקמת האיחוד האירופי.
תחום נוסף שבו התרחבה המעורבות הממשלתית במדינות המפותחות הוא ביטוח הסיכונים בחקלאות. ממשלות המדינות המפותחות מגדילות את התמיכה בתשלום הפרמיות לביטוח או באמצעות העמדת אשראי חקלאי ייחודי. התמיכה בביטוח הסיכונים ובאשראי החקלאי, וכן במחקר, בפיתוח המשק החקלאי, בפיתוח הפריפריה ובחקלאות ירוקה, אינה מנוגדת למדיניות ארגון הסחר העולמי ומשרתת אינטרסים סביבתיים, חברתיים, תרבותיים וכלכליים. מדינת ישראל אינה משקיעה בחקלאות כשאר המדינות שנסקרו במסמך.
מדיניות הקיצוץ בתמיכות הישירות של ממשלת ישראל אומנם עולה בקנה אחד עם דרישות ארגון הסחר העולמי, מציינים עורכי הדו"ח, אולם ישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי המקבלת את תכתיבי ארגון הסחר העולמי בדבר התמיכות ללא הסתייגות של ממש. נוסף על כך, מדינת ישראל אינה משקיעה בפיתוח חקלאות ירוקה, בביטוח חקלאי לסוגיו ובפיתוח הכפר בהיקף המותר לפי הקריטריונים של ארגון הסחר העולמי והמקובל במדינות המערב כתחליף לתמיכות.
פרסום
הקיצוץ בתמיכות לחקלאות, בעיקר בענף המזון, הוא מן הגורמים לתנודתיות במחירי המזון בישראל וליוקר היחסי של תוצרת חקלאית למזון בישראל. ממשלות במערב משתמשות בתמיכות בענף החקלאות כדי להבטיח את הנגישות של השכבות החלשות למגוון רחב של מוצרי צריכה חקלאיים באמצעות קנייה מרוכזת של תוצרת חקלאית וחלוקת תלושי מזון (ארצות-הברית), או סבסוד התוצרת החקלאית ושמירה על מחירה הנמוך לצרכן (האיחוד האירופי וארצות-הברית).
עורכי הדו"ח מציינים שלפי תפיסת ממשלת ישראל צמצום התמיכה החקלאית תייעל את החקלאות, אולם בלי השקעה ממשלתית עלול להיגרם לחקלאות נזק בלתי הפיך. החקלאות בישראל הפגינה עד היום יכולת הישרדות לנוכח ההשקעה הציבורית הנמוכה והחשיפה ליבוא מתחרה, אולם בהיעדר מקורות מימון להשקעות לצורך התאמת הענפים לסטנדרטים הנדרשים ליצוא, הענף עלול להידרדר ולהיקלע למשבר, כפי שקרה בשנות ה-80.
מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, יוסטה בלייר, אמר שהמחקר, שנערך על ידי גורם ממלכתי אובייקטיבי, חייב להדליק נורה אדומה אצל כל מי שעתיד החקלאות וההתיישבות בישראל יקר לליבו. מי שרוצה שהחקלאים בארץ יצליחו להתחרות עם חקלאי אירופה ומדינות אחרות, חייב לתת להם את הכלים לעשות זאת. יש לקוות שיום החקלאות הוא תחילתו של חשבון נפש מעמיק שיביא לשינוי במדיניות הממשלתית, לפני שהנזק, כפי שמתריעים עורכי המחקר, יהיה בלתי הפיך
